pochacco

כרגע אנחנו מדברים על יום שני שעבר. (רק לשם הדיוק התחלתי להרגיש לא טוב מיום שבת של אותו שבוע, אבל התעלמי כי "הרגשתי לא טוב" לא הייתי "חולה".. יש הבדל)

בכל מקרה, הגעתי יום שני לעבודה (השבוע השני שלי בעבודה המדוברת) סובלת משיעול טורדני וחולשה מטורפת, אמרתי "טוב, נלך לרופא.. מה יזיק?" אז אחרי העבודה צעדי לרופא משתעלת ומתלוננת, אבל עדין בסדר. הרופא אומר "אין מה לעשות, רק לשתות חם ולנוח".

בבית אני שותה חם ונחה. יום שלישי העדפתי לא ללכת לעבודה כדי לנוח ולשתות חם והמצב רק מחמיר. אותה אסטרטגיה גם ביום רביעי ואני מרגישה כמו חיה פצועה שמדממת בכל הגוף ואף אחד לא יכול לעזור לה. האמת שיום רביעי היו לי שעתיים של חסד והייתי בטוחה שיום חמישי אני חוזרת לעבודה, אבל.. לא. ברביעי בערב הספקתי לדבר מרוב שהשתעלתי והיה לי קשה לנשום. חמישי אותה החרטה, אז לא הלכתי לעבודה. 

ה Boyfriend חזר יום חמישי והפתיע בביקור חולים חביב. הייתי ממש חולה, לא יכולתי לדבר או לצחוק... אני סבלתי (ברור למה) ולדעתי גם הוא סבל, אבל היה איתי וחיבק ואהב עד 4 לפנות בוקר. 

אחרי 3 וחצי שעות (יום שישי), אני מתעוררת בפתאומיות עם תחושה של גועל נפש! רצתי לשירותים והקאתי את חיי. הייתי עם שיער פזור, כי רק קמתי משינה, והוא כל כך הפריע לי. ואני מקיאה בלי סוף. קמתי, שטפתי פנים וחזרתי למיטה לצבור כוחות.

אחרי שעתיים אני (שוב) מתועררת בפתאומיות עם תחושה של גועל נפש! גוררת את עצמי לשירותים ושוב מקיאה את שאר החיים שלי לא הקאתי בפעם הראשונה... 

זה הרגיש כמו סצינה בסרט - אני יושבת במקלחת ליד השירותים, הגוף שלי רפוי ומוטל על השטיח ושיער שלי ספוג באיכסה ואני לבנה כמו השיער של נשיא ארה"ב ביל קלינטון.

אבא שלי מסתכל בי ברחמים ואומר לי "זה הזמן לביקור מס' 2 אצל הרופא". התקלחתי והלכנו...

הרופא בודקת את השבר כלי המוצג לפנייה (אני) ומכריזה "דלקת ריאות!"

אני חוזרת הביתה עם כאבים בכל הגוף, אנטיביוטיקה וכדורים להקלה בשיעול. במהלך היום אני מספיקה להקיא עוד משהו כמו תריסר פעמים ומתחיל להיות חשש רציני יותר למצבי. אגרתי כוחות והצלחתי לשרוד את שישי בערב. העניין הוא שה Boyfriend לא בא לבקר. הייתה איזושהי אי הבנה ואז ריב קל.. הוא לא בא. התאכזבתי והלכתי לישון. הריאות שלי טובעות בליחה ואני טובעת ביגון.

מגיע יום שבת ואיתו השעה 7 וחצי ואני מתעוררת (כוסעמק שוב) בתחושה של גועל נפש! ממשיכה להגקיא את חיי, גם אחרי שעה, גם אחרי 3 שעות... 

מצבי טיפה משתפר. 

והנסיך שלי מגיע לקראת 20:30 לביקור. אני מרגישה טוב יותר, ישבנו המשפחה לצפות בגמר של האח הגדול (כן אני מכורה)...

היה לי כיף... אחרי הגמר נטשו אותי כוחותי וחזרתי להקיא בסקסיות ליד הנסיך האישי שלי. המצב נע בין מרגישה אהה לבין מרגישה אהע, במילים אחרות או מקיאה או סתם סמרטוט...

הוא היה איתי שוב עד 4 לפנות בוקר. 

כל כך התגעגעתי ליצור האהוב הזה! הלוואי והייתי יכולה לראות אותו יותר.. לחוות ממנו יותר במהלך היומיום. 

החלטתי להיות קיצ'ית ולהאמין שהסיבה שיום ראשון התעוררתי ולא הקאתי את חיי בפעם המי יודע כמה, זה בגלל ביקור החולים מהחבר הכי טוב שלי שבמקרה הוא משחק גם בתפקיד ה Boyfriend :)

In sickness and in health

נ.ב: אני עדין חולה. האנטיביוטיקה לא עזרה ואני התחלתי לקחת אחת אחרת, אז אפשר בבקשה שאני ארגיש טוב? תודה.

המקום: מועדון ידוע בעיר מגורי.

הזמן: שישי בערב - מסיבת פורים.

הבעיה: האומץ לקום ולרקוד.

הסיבה: לא ידועה!

משלמת 30 שקל בכניסה למועדון "נחשב" בעיר בלבוש הולם של גמד סגול, מוקפת בחברים שבאו איתי ומחפשת פינה הולמת בה נוכל כולנו לשחרר רסן ולרקוד עד אור הבוקר.

הפינה נמצאה!

הציירת מתחילה לרקוד ביחד עם זו שלא התחפשה, נערת הפרחים מזיזה רגליים לקצב המנגינה באלגנטיות ולעומתה הפיראטית רוקדת רק עם הידיים.

ואני.. אני בוהה במתרחש. 

הגמד הירוק שלצדי, בן זוגי, מבחין בחוסר הנעימות שאני חשה - הוא מחזיק לי חזק בידיים ומנסה להרקיד אותי... ללוות אותי למים העמוקים ואז לתת לי לשחות לבד. 

המחווה לא הצליחה. בזמן שאני מורקדת בצורה שלומיאלית למדי, כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה שלי, המחשבות צפות ולא מרפות.

ועל כן הוצע פיתרון מס' 2: בייבי, בפורים זו מצווה להשתכר!

אז אני נוטשת את הפינה בה כולם משחררים את הרסן ועוברת לצידו של הבר - חברו הטוב של השתיין. "1/2 קרלסברג!" 

קיבלתי את השתייה שלי, החזקתי בה בדרמטיות והצצתי לעבר רחבת הריקודים, מייחלת שהאומץ יחלחל בבירה ויזרום בעורקי לאחר שאני אשתה אותה.

לגמתי לגימה ארוכה, כדי שזה ישפיע מהר יותר. ועוד לגימה. התקדמתי לרחבה לצד הגמד הירוק ועוד לגימה. אני עושה את הפרצוף של אנשים רוקדים, אבל הגוף נשאר נטוע. עוד לגימה. הידיים שי טיפה מתחילות לזוז, אבל זה נפסק בשניה. כוסעמק!!! עוד לגימה. בלעעע הבירה לא טעימה יותר. מנסה לגימה אחרונה.. אולי בכל זאת? פיכסה! היא עדין לא טעימה. 

נגמרו לי הרעיונות איך להרקיד את הגוף הגמדי והסגול שלי. התיישבתי בצד על הכיסאות הגבוהים של הברים וחיכיתי שימאס לפיראטית ולציירת לרקוד.

נמאס.

הלכנו.

עוד ערב במועדון, עוד כסף זרוק ואני לא מצליחה לשחרר את הרסן.

איך לעזאזל אני אתחיל לרקוד? 

הייתי באטרף אם להתפטר או להמשיך לסבול, נלחצתי שאני לא אמצא עבודה אחרת בעיקר לאור העובדה שאני עוד חודש מתחילה פסיכומטרי ואז לא יהיה לי זמן בשיט...

ואיך מתגלגלים החיים....

הזמן עובר לו, ימי המחלה שלי נגמרים ואני אמורה לחזור לעבודה. אמרתי שאני לא מעוניינת לסיים במקום הזה מלוכלך ושכדי לתת עוד הזדמנות. הגיע יום ראשון וגם אני הגעתי - לעבודה.

אחרי כמה שעות מתסכלות של משמרת והתרעננות בעבודה, המנהלת צוות שלנו מכנסת ישיבה - ופה כבר משחק הגורל. היא מודיעה שהיא עוזבת. עוזבת ומפרקים את הצוות, כל 2/3 אנשים לצוות קיים אחר. 

ואחרי שהגורל עשה את שלו, הגיע תור המזל - הגעתי לצוות עם אנשים מגניבים, מנהל צוות טירוף ועם 2 חברים שבחרתי מהצוות הקודם.

יום שני הגיע. היום הראשון עם מנהל הצוות החדש, לאחר הפירוק הפתאומי. מסתבר ששום דבר לא השתנה - העבודה עדין חרא!

סחבנו ליום שלישי - שיחת פתיחה עם מנהל הצוות והווידוי המסעיר "תשמע, לא טוב לי פה!" 

לפתע מגיע יום רביעי וההססנות שלי פסקה "אני מתפטרת!"  לשם ההסבר באותו יום הייתי אמורה לעבוד ערב, אז שלחתי הודעת פיטורים אלגנטית בבוקר, כדי שאני לא אצטרך להגיע בערב. 

שיט! קיבלתי מענה להודעה: "תבואי ונדבר".

אז באתי.. ודיברנו. 

שיחה טובה! שיחה שנתנה לי יומיים חופש להחליט מה אני באמת רוצה לעשות. שיחה שכמעט החזירה לי את ההססנות הזאת. כמובן כדי להמנע מההססנות החלטתי לחשוב על זה רק מחר (בחמישי), ואיפה הכי טוב לחשוב על זה? בקניון! לא בחיפוש אחר הבגד המושלם, אל בחיפוש אחר העבודה האחרת.

השוטטות גרמה לי להגיע לחנות צבעונית שאני אוהבת ובכניסה של החנות תלוי שלט "דרושה מוכר/ת". 

SWEET! נכנסתי, שאלתי! 

צריכים עובדים.. נתתי קורות חיים והמשכתי בתהליך השוטטות. אחרי 13 דקות טלפון. ממי? מנהלת החנות: "את יכולה לבוא מחר לחפיפה?" 

אני:

1. אומרת- כן!

2. חושבת- אני צריכה לשלוח הודעת פיטורים החלטתי יותר הפעם. :)

אני עובדת בעבודה החדשה כבר שבוע, עם סוכר של בנות, מוקפת באחד התחביבים שלי ומרוויחה כסף בלי לקרוע את התחת יותר מידי.

אז מה שטוב לי בחיים:

1. בעבודה

2. משתפר עם החברות בטירוף 0וזה הכי כיף לי בעולם)

3. חביב ונסבל עם המשפחה

פחות נחמד לי ש:

1. המצב המורכב עם החבר שאני אוהבת כל כך

2. העובדה שעדין לא התחלתי ללמוד לפסיכומטרי

"וטוב, טוב, טוב לי על הלב..."