הוא הרגע הלך..הריח שלו עוד נמצא בחדר שלי...עליי..

תחושה כל כך מדהימה עוברת בי כל פעם מחדש..כל פעם שאני נזכרת בו..ברגעים שלנו ביחד..במבט הזה כשיש לו כשהוא מביט בי.

בסה"כ שבועיים ופתאום הכל כל כך שונה..כל כך טוב.מקווה שלעולם לא תיגמר התחושה המתוקה הזו..הרגשות <כן כן שמעתם נכון> שמציפים אותי..הגעגוע התמידי אליו..גם אם רק לפני רגע הוא עזב את החדר..

אני מריחה אותו בכל מקום..רואה אותו בכל פינה..

הוא רק מבקש להביט בלי..בלי לומר מילה..

אולי אני סוף סוף מבינה מה זו אהבה..אפילו אם זה הרגע רק טעמתי ולו טעימה קטנה ממנה..

הוא אמר שהוא מתאהב בי..שיש בי משהו שהוריד את כל המגננות שלו..וכך גם את שלי..מעולם לא מצאתי מישהו שהתאים לי כמוהו..שהשלים אותו ועם זאת דומה לי כל כך..

אולי בגלל זה כל דקה איתו נראית יקרה מפז..והפרידה תמיד קשה מנשוא..תמיד במבט לאחור זה נראה כמו חלום..נדמה כאילו זה מעולם לא קרה..

אני לא יודעת מה קרה לי..מאיפה זה בא?! רק שלא יעלם..לעולם.

אני-שבעצמי לא מבינה מה קורה לי!