אחרי שהמוח שלי כבר הקיא מרוב מחשבות החלטתי שאני פשוט אתן לבחור צ'אנס להוכיח לי את טעותי..והאמת שעד כה הוא בכלל לא מאכזב..אף על פי שקשה לי להשתחרר עדיין מחלק מהחשדנות שנלווית לדברים מסוימים..

שבוע שלם ביליתי במחשבות אינטינסיביות על אם אני צריכה לסמוך עליו או לא..כל כך מבולבלת נותרתי..מתוסכלת מהמצב הזה שבגלל דבר כל כך פעוט איבדתי כל כך הרבה מהטוהר שהיה בקשר הזה מבחינתי..אבל זה עדיין לא מונע ממני להרגיש כל כך טוב..מעולם לא הרגשתי כל כך טוב עם מישהו..כל כך נוח..כל כך שלמה עם עצמי..

הוא לא יוצא מראשי ולו לרגע קט.בעבודה המשמרות בלתי נסבלות כשהוא איננו..אך כל כך טובות כשהוא לצידי..פתאום מרוח על פרצופי חיוך גדול וטיפשי שממנו אני לא מצליחה להשתחרר..פתאום לא משנה כמה רע היה היום-הכל נשכח כשהוא לצידי..

אתמול ביקרתי אצלו..הרבה דיבורים לא היו..לשם שינוי..אולי טיפה-פה ושם.

אני-ששונאת גילויי חיבה מוצאת את עצמי במצב שאני פשוט לא רוצה להפסיק לאחוז בו..לנשק אותו..או סתם להביט בעיניו..ואתמול זה פשוט היכה בי..

אני אוהבת אותו!

זהו..נדמה לי שחצבו בסלע..מי היה מאמין שיגיע היום..ועוד כל כך מהר..

אני-שעדיין בהכחשה..<יש מוניטין לשמר>