הכל מתפורר לי בין הידיים..הבועה המושלמת שחייתי בה בחצי שנה האחרונה התפוצצה לה והשאירה רק הרבה עירפול..בלבול..

אני לא מוצאת את הדרך הנכונה..הדרך שתביא לי שוב את שלוות הנפש שאני כל כך חפצה לה..שהייתה לי עד לא מזמן ועכשיו נדמה כמעולם לא הייתה.השברים של מה שפעם היה שלי רק מכאיבים יותר.כל זיכרון מתוק הופך לסכין בלב.ולעוד כאב נוסף.משהו שהיה וכך זה ישאר..מנסה כל כך להיאחז בעבר..מדחיקה את ההווה שממנו אין לי מוצא.

נדמה כאילו כל מי שטוען שאוהב אותי רק רומס אותי ללא רחמים..והסכינים שחודרות היישר לליבי בזו אחר זו רק מגדילות את החור הכל כך גדול שכבר שם..ונדמה כאילו לעולם לא יצליחו לאחותו..אולי כי גם אף אחד לא מנסה.

אני מרגישה כל כך בודדה בתוך ההרס של מה שפעם היה חיי..פתאום 18 שנים של הדחקה מתפרצות החוצה ואני לא יכולה לשאת את העול יותר..נחנקת מכאב..מהדמעות..כל רקמה בגופי שזועקת לצאת מהמצב הזה אבל אני עדיין תקועה.נלחמת לא להישאב פנימה..מתחננת לנשום..מבקשת רק חופש.

זה לא מגיע לי!חשבתי שסוף סוף זה יגמר..שסוף סוף אין יותר משברים בחיי..שקיבלתי את מנת חלקי לפחות ל-5 שנים הקרובות..אבל במציאות שלי זה אחרת..האנשים הכי קרובים אליי יודעים הכי טוב איך לאמלל אותי..ונדמה כאילו אף אחד לא לצידי..אף אחד לא מבין אותי..אולי כי הפסקתי להבין את עצמי.

לא יודעת מה הלאה..לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה..לא יודעת מה עשיתי..מה אני עושה..רק זועקת לחופש..לשלווה.

אני

מבטיחה פוסט ברור יותר בעתיד הקרוב..