לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבות



כינוי:  סתם_1

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2005

...


המממממממ....

יש לי מצברוח די סבבה.

זה נחמד.:)

תמיד יש לי מן כמה ימים בשבוע שפתאום אני נהיית אופטימית,

היום זה אחד מהימים האלה...

לא שאני מצפה שזה יימשך יותר מדי, כי אני יודעת שעוד כמה ימים זה יעבור,

כנראה אחרי ההופעה של היהודים מחר.

 

אתמול שני התקשרה אליי וזה היה ממש נחמד שהם <היא אלמוג וגל...> הזמינו אותי לשבת איתם, וממש נהנתי,באמת.

היה לי ממש כיף.

גם קבעתי עם אלמוג ליסוע יחד להופעה מחר מוקדם, כשיש עוד אוטובוסים וללמוד <לבגרות בהיסטוריה> בזמן שנחכה להופעה.

אני מקווה שהלמידה הזאת תעזור לי, למרות שלא נראה לי, כי למדתי די הרבה למתכונת וקיבלתי 33=\ לא טוב, לא טוב...

העיקר שאני אעבור איכשהו את הבגרות המזויינת הזאת...

 

אני חושבת שכשאני אגיע למשקל היעד שלי, ואקבל מחזור וכל זה,

הכל יהיה הרבה יותר קל,

אולי אני אפילו אפטר מהאובססיה שיש לי לספורט. אני מקווה, כי בינתיים זה הדבר היחיד שמפריע לי. ז"א, התחילו להיות לי קצת חיים, וכבר אינלי בעיה לאכול בחוץ, כאילו- אני מסוגלת להסתדר גם לא בבית וגם לא תוך כדי ספירת קלוריות מדוייקת, אני מתחילה לסמוך על עצמי קצת <למרות שיש נפילות מדי פעם...>

חשבתי שאחרי שאני אגיע למשקל היעד, אני אחפש לעצמי איזה תחום ספורט שאני אוכל להתמיד בו, אבל לא כל יום,

אולי שחייה, או חדר כושר או משהו כזה שלא יכביד עליי כל יום,

שאני לא ארגיש כאילו אני חייבת לעשות ספורט אחרת אני אמות, או לא אצא עד הבית עד שאני אעשה ספורט.

כן, זה די מכביד עליי...

אני גם באמת מתחילה לעשות משהו עם האכילה שלי.

התחלתי לשתות סקנדישייק,

והבטחתי לעצמי שאני אוכל 1800 קלוריות לא כולל, ואז אני אעלה במשקל,

וגם יהיה לי קל להפסיק לעלות, כי אני פשוט אפסיק לשתות את זה,

אבל כנראה שבתת מודע שלי לא ממש רציתי את זה,

אז הורדתי את עצמי ל1300 קלוריות ולא עליתי גם איתו,

הפסיכולוגית שלי אמרה משהו בסגנון- ניצחת גם אותו, וזה גרם לי להרגיש די טוב-

ניצחתי אותו

אבל

לא ניצחתי אותו,

הפסדתי, בגדול.

אז עכשיו אני באמת מתחילה ליישם את מה שהבטחתי לעצמי,

ואני אוכלת כמעט 1800 ביום ומוסיפה את הסקנדישייק, שדי מקל לי על החיים.

 

 

 

 

למה אני לא רוצה ליסוע לקנדה

או

מה מכביד עליי בנסיעה

  1. אני מפסידה את ניצנים- כ"כ חיכיתי לזה, וחשבתי על זה ששנה שעברה הייתי כ"כ חלשה ולא יכולתי להנות מההופעות, והשנה יהיה לי כוח להשתולל ולהוציא את כל מה שיש לי בפנים- כמו שאני אוהבת. אבל לא, הטיסה.
  2. אני לא אוכל לעשות ספורט- זה יהיה קצת מוזר אם אני אקום כל בוקר ואתחיל במשטר ספורט של 30 שכיבות סמיכה 200 כפיפות בטן ו600 תרגילי רגליים. זה כבר עבר את הגבול של- ספורט- הרגל בריא לחיים. זו אובססיה ואני מודעת לזה לחלוטין, אני רק לא יודעת איך להפטר ממנה. למרות שפעם זה היה הספורט הזה+ צעדות, אז ירדתי מהצעדות וזה הקל עליי קצת, אני מקווה שאני אתגבר גם על זה.
  3. יהיה לי משעמם- כי מה כבר אני יכולה לעשות חודש עם ההורים שלי?!
  4. אני בטח אריב עם אמא שלי באיזשהו שלב- אם זה יההי על אוכל, או על כל דבר אחר, כי אני לא יכולה לחיות איתה בשלום יותר משבוע וחצי או משהו כזה...=\
  5. זה עוצר אותי- ז"א- עכשיו אני מרגישה שאני באמת מתחילה להתאפס על עצמי, בקטע של האוכל <בתקווה שזה לא משהו זמני שיעבור עוד שבוע, כמו שקרה כבר כמה פעמים>, ובקטע החברתי, ואני מרגישה שאני קצת חוזרת לעצמי.
  6. איך אני אחייה בלי הישיבות על נרגילה שלי ושל עידו?!- סתם, אני אסתדר בלי זה, אבל זה מאד ייחסר לי. אני אוהבת את הנירגולים שלנו:)
  7. חיכיתי לחופש הזה יותר מדי זמן- זהו עוד בגרות אחת וסיימתי והיה אמור להיות לי חופש. אני כביכול נוסעת לחופש, אבל זה לא באמת החופש שחיכיתי לו.

   טוב, די. אני מבאסת את עצמי.

 

ועכשיו- קצת אופטימיות

או

למה כן כדאי ליסוע

 

אמממ... שיט. באמת שלא עולה לי שומדבר לראש.

לא התגעגעתי לאמא, אני מסתדרת מצויין גם בלעדיה.

אני לא רוצה להיות שם, אני מסתדרת מצויין גם בלי זה.

אבל- התגעגעתי לאח שלי.

למרות שזה יותר- הוא מתגעגע אליי, ואמא שלי ובעלה דואגים להזכיר לי בכל שיחה שלנו כמה הוא <והם> כבר מחכים לי ולא יכולים לחכות שאני אגיע כבר. אז יש לי מן הרגשה של התחייבות, וחוסר רצון לאכזב אותם.

 

 

 

 

אינלי כוח להתעמק בזה יותר.

אז זהו, זה היה פוסט קצת ארוך,

אני הולכת לאכול עוד מעט, ואז יש לי ציור לסיים, ולהתכונן קצת לבגרות,

ולפגוש את עידו.

ומחר.... אח.... מחר. הופעה, ת"א, אנשים שאני אוהבת, כיף.

מקווה. <לא מצפה>

יהיה טוב.

יהיה טוב?

לוידעת, נראה.

 

 

 

 

נכתב על ידי סתם_1 , 23/6/2005 14:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



365
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם_1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם_1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)