מחשבות

התרגלתי.

גם לשגרה הזאת.

זה מוזר.

מאד מוזר.

כל הנסיעה הזאת שנראתה לי כ"כ משעממת, חסרת טעם, ומיותרת,

פתאום נראית לי שונה לגמרי,

נחמד לי פה,

לוידעת אפילו מה בדיוק כ"כ נחמד,

אבל נחמד.

בשבוע הראשון ראיתי  רק את הדברים שליליים, בנסיעה, ובמדינה הזאת.

עכשיו,  אני מתחילה לראות קצת דברים חיוביים,

קודם כל- כ"כ יפה פה, הכל ירוק, נקי, יש אוויר לנשום,

ואני, כאחת שאוהבת טבע,

התלהבתי במיוחד מהנסיעה שלנו לקוטג' שבוע שעבר.

מי היה מאמין שיש מקומות כאלה בעולם?

נסענו לקוטג על שפת אגם,

היה לנו מן חוף פרטי קטן, וכמה סירות שיכולנו להשתמש בהן, כל החוף מלא בעצים והכל כ"כ שקט!

ביום האחרון נסענו לפארק בדרך הביתה, שגם הוא כולו מסביב לאגם,

שכרנו שתי סירות קנו, אחת לי ולאמא, ואחת לאח שלי ובעלה של אמא.

עצרנו מתישהו וקשרנו את הסירות לסלעים, וקפצנו למים, היה ממש חם, והתחיל לרדת גשם כזה,

אין זה היה פשוט אחד הדברים היותר נחמדים שעשיתי בחיים שלי,

יש לי גם כמה תמונות- אולי אני אעלה אותן לפה אח"כ...

חוצמזה-

הבנתי שלכל דבר אפשר להתרגל, ולכל דבר יש תצדדים החיוביים שלו,

הבנתי שגם אם אני אגור פה <בצורה היפוטתית כמובן> אני אוכל למצוא חברים

<כי לפעמים נראה לי שאני שומעת יותר עברית ברחוב מאנגלית;)>

גם פה יש הופעות של מוזיקה שאני אוהבת,

גם פה יש חנויות של בגדים שנראים לי נחמד,

גם פה יש קולנוע,

וקניונים,

ואוכל שאני יכולה לאכול,

ואולי פה אפילו יותר טוב,

יש פה בריכה קטנה מתחת לבית,

ועד כמה שהמקום הזה ענק, הכל קרוב,

הכל גדול,

יש אוויר לנשום,

אנשים שקטים,

לא עצבניים,

ואולי אלו דברים קטנים, אבל... לוידעת.

אולי כל זה, זה בגלל שהגישה שלי השתנתה קצת,

הבנתי שלכל דבר יש סוף,

לטוב, ולרע,

החיים דינמיים,

צריך תמיד לנסות להסתכל על דברים מנקודות מבט שונות,

דברים משתנים,

כמו שלפני שנה בחיים לא חשבתי על האפשרות של לעבור לקנדה,

עכשיו אני חושבת על זה,

הרעיון הזה פתאום נראה לי נחמד.

למרות שזה מסבך אותי עוד יותר במחשבות,

כי עכשיו,

אני מעמידה את עצמי בפני בחירה,

ואני- לא טובה בבחירות.

עכשיו כשאני יודעת שאני יכולה להסתדר גם פה וגם שם,

כשאני יודעת שיש עוד אפשרויות,

אני גם יודעת שצריך להחליט, ואני לא אוהבת להחליט.

מצד שני,

זה נותן לי תחושה שלווה כזאת,

כי אני יודעת שיש עוד מקום.

וזה נחמד כי זה מסתדר עם הגישה שלי שהשתנתה, לגבי זה שדברים משתנים,

אז בינתיים,

אני פשוט משאירה את האפשרות הזאת פתוחה למתי שיתחשק לי,

וחוצמזה יוצא לי מזה רק טוב,

כי לאפחד לא מזיקה חופשה של חודש בקנדה מדי פעם;)

הייתי היום עם אמא בדאון טאון של טורונטו.

אכלתי איתה צהריים,

אכלתי סנדביץ' עם ירקות ובצל מטוגן, וגבינת עיזים,

והיו גם טבעות בצל,

וסלט <עם רוטב!>

ואכלתי,

והרגשתי שבעה,

ולא שנאתי את עצמי אח"כ,

והיה לי טעים.

כן,

היה לי טעים.

למרות שכשחזרנו הבייתה הייתי צריכה לאכול שוב

 <כי אכלנו צהריים ב 3, ועד שחזרנו כבר היה 8, ועד שאכלתי כבר היה כמעט 10...>

וממש לא הייתי רעבה, מה שהביא למשבר קטן,

אבל אכלתי,ועכשיו אני מרגישה מפוטמת,

אבל גם לא ממש אכפת לי.

טוב.

אינלי כוח לכתוב יותר.

בלגן.