מחשבות

לא רוצה להכנס לסטטיסטיקות.

לא רוצה שזה יהפוך להיות כרוני (למרות שנראה לי שזה כבר הפך...)

לא רוצה לחיות את החיים שלי ככה.

לא רוצה להשמין.

לא רוצה לרזות.

לא רוצה לאכול.

לא רוצה לצום.

לא רוצה לחשוב.

לא רוצה להכנס לדיכאון, שוב.

לא רוצה לריב עם סבתא.

לא רוצה לאבד את החברים שלי, שוב.

לא רוצה לשנוא את עצמי.

פוחדת לאהוב את עצמי.

לא רוצה לצאת משליטה.

לא רוצה להרגיש חולה.

לא רוצה להיות לא החלטית.

לא רוצה לפחד.

רוצה להעיז.

לא רוצה להרגיש שאין מטרה לקיום שלי.

לא רוצה לשכוח.

לא רוצה להדחיק.

אני רוצה שזה ייצא ממני!

זה כמו דיבוק חולני שזורם לי בדם.

הוא לא עוזב אותי.

אף פעם לא נותן לי לנוח,

אני לא יכולה להמשיך ככה!

די!

 כמה אפשר?!

אתמול חשבתי על זה שהבנאדם שאני נמצאת איתו הכי הרבה,

שאני מדברת איתו הכי הרבה,

זו אני,

ואיך אני יכולה לבלות עם עצמי כ"כ הרבה?!

איך אני יכולה לשמוע את הזיוני שכל של עצמי 24 שעות ביממה?!

איך אני יכולה לסחוב איתי את כל הרגשות האלה כל הזמן?

אתמול, כשהלכתי לכיוון הקופ"ח לפגוש את עלמוג ודורון, הייתי במצב קצת מעפן.

הרגשתי איך אני יכולה פשוט להתחיל לבכות בהיסטריה,

הייתי צריכה חיבוק אמיתי, מזמן לא קיבלתי אחד כזה.

הלכתי, ופתאום התנגן לי בראש השיר של אביב גפן-

"לא רוצה להתאבד"

אני יודעת שאני לא רוצה את זה,

אני גם לא אעשה את זה,

זה לוותר על החיים בלי לנסות להלחם עליהם,

אני לא מוכנה לעשות את זה,

אני רוצה להאמין,

"אני רוצה להאמין בעצמי כי אין אחרת"

השיר הזה כ"כ מתאים לי עכשיו.

אוף.

אני לא יודעת מה לעשות.

אני עובדת היום, מ8, עד הסגירה,

מקווה שיהיה בסדר,

העניינים מתחילים להסתדר שם.

אם אני עובדת עד הסגירה אז אני בטח לא אהיה בקופות הרבה כי צריך לנקות ולסדר וכל זה,

והקופות זה בעצם מה שהכי מלחיץ אותי.

למרות שבכלליות ההתחלה הזאת קצת מלחיצה,

אולי כי זו ההתחלה הראשונה שהתחלתי לבד לגמרי.

לומשנה.

שבתשלום.

~עדכון~

השעה 12 ו20.

חזרתי מהעבודה, קצת השתפר לי המצברוח,

זה נתן לי מטרה.

אפילו אם זה להרוויח כסף,

לשעורי נהיגה, ולטסט,

ולהופעות.

זו מטרה מאד...

ברורה, מוחשית.

חוצמזה שעבדתי היום בסגירה,

והיה לי ממש נחמד, כי עבדתי עם רמי- המנהל משמרת,

ענבר ושני, שהן שתיהן מהשכבה שלי,

ו..

לוידעת.

פשוט היה נחמד,

הייתה אווירה נחמדה.

יופי.

(באמת! לא בציניות!)

נהדר.

עכשיו אני מרגישה שהייתה מטרה ליום הזה

עשיתי הליכה קצרה מסביב לרחוב (פחות בשביל לשרוף קלוריות או משהו בסגנון, פשוט, לצאת מהניוון, גם של הגוף וגם של המוח, ולהתעורר קצת...)

עשיתי ספורט

ועבדתי