מחשבות

שבוע שעבר אמא בעלה ואחי הגיעו לארץ,

הם חזרו בלילה בין ראשון לשני,

ואני יצאתי לגדנע ביום ראשון בבוקר.

היו לי שבועיים עמוסי חוויות,

ומעייפים ביותר.

אני חושבת שאני רוצה לפרט קצת יותר מזה, אבל כרגע אין לי כוח,

אז אני רק אגיד שהיה נהדר, נפלא, מצוין,

ואני שמחה וגאה בעצמי שעשיתי את זה,

הוכחתי לעצמי שאני יכולה למרות כל הקשיים.

נדפק לי קצת המוח עם העמידת הקשב- פינגווין הזאת,

וכל הזמנים והמסדרים, והסדר יום הזה,

שלא אני ולא אף אחד היו מוכנים אליו.

חוצמזה,

הבנתי שזכרונות כואבים,

אבל צריך להתמודד איתם, ולהפיק מהם את המירב,

בכלל,

צריך להפיק מכל דבר את הלקחים הנכונים,

לשמור על אופטימיות גם ברגעים קשים,

ולדעת שיש מי שעומד מאחורי.

אז למקרה שאני אשכח את זה-

תזכירו לי לקרוא את הפוסט הזה.

:)

אני מקווה שאני אזכור לפרט מחר או בהזדמנות אחרת על מה שהיה בגדנע,

כי היה הרבה, והראש שלי מלא במחשבות ויש לי הרבה דברים לחשוב עליהם.

לילה טוב טירונים.

המסדר ימתח להקשב.