כבר יומיים אני מנסה לכתוב את מה שאני כותב עכשיו, וכל פעם אני לא מספיק לסיים וישר מופיעים אירועים חדשים, שאולי שווה להוסיף...

אז נעשה סיכום קצר (!?) של מה שיכול להיקרא השבוע הכי עמוס ומופלא בזמן האחרון... 15.5-22.5

יום שני: ל"ג בעומר.

היום התחיל עוד מהצהריים, כשהלכתי עם ענת ואלינה (שהצליחה בצעד מפליא ביותר לאסוף את כל הכסף בזמן) לקנות את המצרכים לפיקניק שתיכננו בערב. קנינו הכל, ולמה שלא הספיק הכסף, הטלנו על אלה שלא מסרו לקנות.

קרוב ל- 8 הגענו לפארק והתמקמנו בדיוק באמצע הדשא מאחורי המגרשים. לא עבר הרבה זמן (בעצם אם לציין במדוייק, אז הספקנו לצלות רק את הסדרה הראשונה של ההמבורגרים) וכבר גררנו על עצמינו בעיות בדמות פקח על אוטו גולף שהחליט שלא מצא חן בעיניו שיש לנו כל כך הרבה מקום, וגם החליט לגמול את הדשא מנוכחותינו. הפקח היקר ביקש מאיתנו להתקפל עם המנגל, ולעוף משם לאזור שמותר לעשות בו מנגל (וכמובן היה מפוצץ באפס מקום), וכך הוא קיווה שהדשא היקר שלו יוכל לנשום טוב יותר בלעדינו. אבל מתברר שהקלבסה של רובינו במקום, ופשוט לקחנו את המנגל והעברנו אותו אל הגדר, בדיוק מתחת לשלט: "שימוש במנגלים במקום זה אסור בהחלט!", והשארנו מספר אנשים (ואותי ביניהם) למנגל ולהכין אוכל לקבוצה הרעבה בצורה מטורפת (עובדה, השישליק נעלם מהר מאוד). כשהפקח החביב חזר, כדי לברר את פשר החוצפה שלנו שהעזנו להישאר בדיוק באותו מקום שהיינו, אז נמסר לו שהמנגל הועבר לאזור המנגלים, ובדיוק באותו זמן, אני ואלי ישבנו ליד המנגל, במרחק 50 מטר משם. ואז הפקח עשה סיבוב רחב, ופנה דווקא לכיוון שלנו, וגם המנגל לא שיתף פעולה, והתחיל להעלות עשן אפור וסמיך. התכופפנו והתפללנו שהפקח לא ישים לב וחס וחלילה שלא יפנה לכיוון שלנו. מתברר שצדקנו והפקח באמת עיוור (אני הייתי שם לב לעשן סמיך שמיתמר 10 מטר ממני). אז הפקח פשוט נסע, והעברנו את המשך הערב בנעימים בלעדיו.

מתברר שאפילו כמות הבשר הלא גדולה שקנינו הספיקה די והותר, ואחרי השישליקים אפח'ד לא רצה לאכול את הנקניקיות, ובסופו של דבר, כולן מצאו את דרכן אל ענת הביתה. 

אפשר לסכם את הפיקניק הזה כמוצלח ביותר... ובזכות מי? נוותר על הצניעות - בזכות אלה שאירגנו. זה מה שקורה כשלוקחים את הלקח מהאירגון הכושל של יום העצמאות.

נ.ב. לחלק הזה: יש לי מלא תמונות מאותו יום... ואפח'ד מאלה שהיו עדיין לא ביקש שאני אשלח לו...

אולי אני אשים פה כמה בהמשך...

נעבור לציון הדרך הבא:

אחרי יום של חרישה, הלכתי לבגרות במחשבים... הבגרות עצמה הייתה קלה ביותר, אבל כרגיל, אני זה אני, ויום אחרי גיליתי שטעות אחת עשיתי שם כבר... ניחא. העיקר שאני יכול להגיד בלב שלם: "אני את הפסקל שלי כבר עשיתי"... סוף סוף אני לא אצטרך ללמוד את המקצוע הזה יותר... שיגעון!!! ועכשיו אפשר לשיר ברינה: "פסקל קל קל נגמר מר מר טרילילילילילי".

ולמחרת.... הסאמפינג ספיישל שרשום אצלי ברשימות בבלוג מזה כמה חודשים התרחש סוף סוף.... וסוף סוף זכיתי לראות את האחיינית שלי שהיא התינוקת הכי חמודה בעולם... מופלאות לשמה.

והיום (כלומר אתמול... כי שוב משכתי את הפוסט הזה עד הבוקר) הייתה עוד בגרות, הפעם אנגלית... ואני עדיין לא מאמין שהצלחתי להרוס את ציון ה- 100 שקיבלתי בהגשה, כי לפי רוב הסיכויים אני הולך לאבד 8 נקודות על שאלה מבלבלת ומסריחה שלא נראתה כמותה. אחח סיום מסריח לשבוע מופלא. מעודדת רק המחשבה שאיפהשהו ביולי יש מועד באנגלית ואני באמת הולך לנצל אותו...

נ.ב. טוב, מסתבר שמפוסט שהיה אמור להיות ארוך יצא משהו בינוני, זה מה שקורה כשפוקעת הסבלנות לכתוב משהו במשך 4 (!!!!) ימים.....