שמת לי מראה רחבה מול העיינים.

מנית את כל השגיאות, כולן.

פאזל, של חלק ועוד חלק,

ועוד חלק, ועוד אחד.

והאחד הזה, זה האחד,

שאני הכי מצטער עליו, כי הוא האחרון. 

הפאזל שלם עכשיו. הוא הפך לקיר, מחיצה.

אני חושב שלמדתי שיעור אחד בחיים.

שיעור שהתשלום עליו הוא ללא ספק גבוה.

אני גם איישם את השיעור הזה,

אך את כבר לא תהיי חלק מזה.

אם הייתה דרך להחזיר את הגלגל לאחור,

להחזיר את עצמי לאחור,

הייתי נותן הרבה בכדי למצוא אותה.

אך,

אין דרך כזאת,

כדבריך.

כנראה,

שהיא באמת לא קיימת,

הדרך.