ובכן, סיימנו 12 שנות בצפר, לפחות באופן רשמי. ברוך שפטרנו, אני לא אתגעגע. מקווה לפחות.

אם לחשב את השנים שבילינו בכלא הזה, אפשר להבחין שהקדשנו לבצפר שני שליש (!) מהחיים עד כה.

ככה שעכשיו הגיע הזמן לשנות מסגרת, ולצאת אל החיים האמיתיים. הידד. (טוב, למי חיים אמיתיים, ולמי עוד 6 שנים... הפעם של צבא, אבל שיהיה, זה גם נחשב חיים אמיתיים).

*

המקום הזה בן שנתיים. איך הזמן עובר... אני עוד זוכר בבירור את היום האחרון של כיתה י', כשהיה לי מאוד משעמם והחלטתי להצטרף למעגל הבלוגרים.

*

ובגלל שזה פוסט סיכום מוזר כזה, אז החלטתי לשים פה כמה חובות, בדמות תמונות שונות ומשונות מהווי חיינו, חלקן מצחיקות, חלקן סתם, שמזמן רציתי לפרסם, רק שלא היה לי כוח.

1. באחד מימי הסתיו החמים, הייתי בדרכי לעוד מפגש ביוטופ בפארק הירקון. זה מה שמצאתי על מודבק על חלון של מכונית אקראית באמצע רמת-גן:

וגם זה: (פה רואים את ההשתקפות של הצלם...):

(מסכן המנהל שהיא תהיה המזכירה שלו, יפשוט את הרגל על החודש הראשון, מכיוון שאפח'ד לא יצליח לקרוא את את המסמכים שהוא שולח...)

2. כשחזרנו עם אנה הביתה אחרי כנס המתגייסים לפני שבוע, מצאנו מודעה הזויה נוספת:

(בשביל הא-רוסים שביננו: "למכירה קיר. צבע חום, גודל  2.5*2, מורכב מ..." יש פירוט והכל)

כמובן שאחרי שקוראים את המודעה, מבינים למה המוכרים התכוונו, אבל ממבט ראשון זה היה נראה הזוי. יש לי בחדר 4 קירות, מעניין כמה כסף אני אעשה ממכירת אחד מהם?

3. לפני חודש, ב- 5 בבוקר אחרי הנשף, רצינו לתפוס מונית הביתה (בסוף ויתרנו על הרעיון), ובדרך צילמתי שלט רחוב מוזר בגבעתיים, (שימו לב לכיתוב באנגלית):

(רואים שאיזה פולני כתב את השלט במהלך יריקה..."תפוייצות ישראל"... רק שלא ברור למה הצ'ופצ'יק אחרי U)

4. וזה לפני 3 שבועות, ישבנו במדיטק, וחרשנו לפיזיקה... התוצאה: ככה נראה השולחן שלנו בסוף היום:

(הדף שתקוע בתוך הזכוכית, זה איזה סרטוט הזוי של בית, שעשיתי מתוך שיעמום... חבל שלא רואים אותו).

5. תיעוד נדיר של פינת העבודה שלי (מי שצוחק עלי, מת...):

(אני לא אשם, את הבובספוג קיבלתי בתור אחת מהמתנות ליומולדת 18...)

אבל תודו, שאם אין מצב רוח, אז מספיק להסתכל לייצור הזה בפנים, והכל עובר...=)

6. לפני כמה זמן שיחקתי עם האפקטים של המסגרות בפלא שלי, וזה מה שיצא:

אלינה:

רונן:

סיון:

ליז:

7. אחרון חביב. באחד הימים בהפסקה, החלטתי להלביש לעצמי שקית על הראש, וכדי לא להיחנק, עיצבתי אותה, רק שיצא עקום... שואלים למה עשיתי את זה? God knows why...

*

זהו להיום, תם פוסט הסיכום \ פוסט התמונות המאולתר...

יאללא ביי

השעות האחרונות של החופש הגדול האחרון שלי בתור תלמיד בצפר... מחר בבוקר יתחיל ה- 1 בספטמבר (כן אני יודע שזה ה- 3 בכלל) האחרון שלי בתור תלמיד במסגרת זו. כמו כן, תתחיל גם השנה האחרונה שנשאר לי לשהות במקום הרחוק מלהיות כיף ומשמח, בשם שבח-מופת.

דווקא אני מאוד שמח לציין לעצמי שהחופש הזה זה החופש הכי עמוס ופרודוקטיבי שהיה לי אי פעם. על אף שזאת השנה השניה ברציפות שאני לא נוסע לחו"ל בחופש, עדיין אני יכול להגדיר את החופש הזה יותר מוצלח מההוא שלפני 4 שנים, שעד היום היה מחזיקו הבלעדי של התואר הנכסף.

העיקר שבחופש הזה מילאתי את המישנס העיקריים שלי: עבדתי חודש שלם בעבודה יומיומית וממש לא מכבידה, הרווחתי סכום די טוב, סיימתי חצי מכמות השיעורים המינימלית בשביל רישיון נהיגה, הגשמתי סוף סוף שאיפה של שנתיים לבקר בכמה מקומות מסויימים בארץ, ועוד הרבה דברים שוליים שהשלמתי בחופש הזה.

על אף כל חוסר הזמן והעיסוקים הרבים שהיו לי הקיץ, הצלחתי לבלות עם החברים שלי יותר זמן מאשר במהלך כל שנת הלימודים. טוב ויפה.

ועכשיו החופש האחרון שלי בתור תלמיד בית-ספר תם ונשלם. ומחר מתחילה השגרה מחדש ביחד עם כל מה שמשתמע מכך. לסיכום - Hope it won't be so bad.

מודיעין, מוסד (ושב"כ)

וסתם לסקר בקצרה את אירועי הימים האחרונים.

ביום רביעי הייתי בשלב ב' של המיונים לחיל המודיעין. הפעם לא היו את המבחנים המעצבנים והחופרים שהיו פעם קודמת, אלא הפעם זה היה הרבה יותר ממוקד: הביאו לנו 2 טקסטים ברוסית + רשימת מילים קשות (לא הכי), ואמרו: "תתרגמו!". הלך לי בסדר אני מקווה, כי דווקא הסתדרתי טוב עם טקסטים על נושאים צבאיים.

עם כל פעם שאני הולך לשם, אני משתכנע יותר ויותר שזה התפקיד המועדף עלי לשרת בו בצה"ל. כמו כן, אם אני אתקבל (טפו טפו טפו, בלי עין הרע =] ), אז זה יתן לי ניסיון כלשהו במקצוע שיש סיכוי גדול שאני אאמץ לעצמי לעסוק בו בחיים.

עכשיו נותר לחכות לתשובה, ולא לאכול סרטים אם היא תתעכב.

ואם לא קיבלו אותי עדיין למודיעין, אז למוסד דווקא כן קיבלו אותי... ואולי בקרוב גם לשב"כ חחח.

אתמול הלכנו למסיבת רוק כיפית ביותר במועדון "סטודיו 49" בת"א, או בשמו המוכר יותר - "המוסד".

אני חייב לציין שהמועדון הזה הוא וואחד ענק, ובנוי כמו מבוך, ככה שלקח לי יותר משעה לקלוט איפה נמצא מה.

המסיבה עצמה הייתה נהדרת, חוץ מכמה דברים מעצבנים שבראשם הצפיפות הבלתי נסבלת (לא פלא, כשעושים מסיבה בהיקף כזה, ועוד במועדון שתמיד מוגבל בגיל) וכמו כן הרעיון החולני להפעיל מטף כיבוי באמצע הרחבה וכמעט לחנוק את כולם בריח המזוויע. 

אבל גיוון של 4 רחבות שונות עם 4 סוגי מוזיקה שונים זה בהחלט רעיון יוצא מן הכלל. את רחבת האימו שללתי כמעט מיד, אחרי הצצה קצרה וניד ראש של "לא תודה". ברחבת ההופעות לא באמת ראיתי להקה ששווה האזנה. על השאר אין לי מה להתלונן חחח.

לקראת שעה 4 היינו שפוכים, וכשהסתיימו ההופעות אני וענת התנחלנו על המדרגות ששם למשך איזו שעה.

אבל מה שכן, הם לא הכי יודעים לסיים מסיבות: באים, מכבים את המוזיקה, ואומרים "יאללא הביתה". אפילו בשברולט מסיימים פי אלף יותר טוב.

לסיכום: זאת הייתה דרך ממש טובה לסיים את החופש. (פעם אחרונה שדנו על הנושא הזה, זה היה היום ב- 5 וחצי בבוקר, הייתי חצי מת ואמרתי "זאת הייתה דרך טובה לחגוג את סיום החופש", בתור תשובה קיבלתי משהו בסגנון: "מה יש פה לחגוג???").

זהו.

לילה טוב לכולם (כן, השעה עכשיו בכלל 01:23) ואל תתבאסו בגלל הבצפר. הכל לטובה (הלוואי).

והן נגמרו סופית.

אין לי יותר בגרויות על הראש השנה. סוף סוף אפשר לנשום לרווחה.

מתמטיקה הלכה טוב. יהיה בסדר.

-)))_______)))))_____(((((_______(((-

המדינה הזאת שוקעת עמוק יותר ויותר בבוץ...

יש לנו יותר מדי אויבים, שאם אפח'ד לא ינקוט נגדם צעדים נחרצים, הם יטביעו אותנו בסופו של דבר.

מקווה שמלחמת לבנון השניה לא התחילה.

ברכת חזקו ואמצו לחיילים שלנו.

לפעמים אני חושב כמה טוב שאני לא אהיה קרבי, ולא אהיה שם בלבנון או בעזה. אבל ישר אחרי זה מתעוררת לי המחשבה עד כמה אנוכי אני, ושאם כל אחד היה חושב ככה, לא היה עכשיו מי שייגן עלינו.

יש מצב שאם היה לי סיכוי להיות קרבי, אז אולי הייתי חושב אחרת.

אבל אני בטוח שאני אוכל לתרום לביטחון המדינה בדרך אחרת, ולא בדרך ישירה של לחימה. לכל אחד דרך משלו הרי.

:+=P

יש אנשים מוזרים בעולם, ואני יותר ממסתדר איתם, כי גם אני קצת כזה.

יש אנשים עוד יותר מוזרים, ואני משתדל להסתדר איתם, כי לכל אחד יש עיוותים משלו בתאים האפורים.

אבל יש אחת, שעד כמה שאני לא מנסה להבין אותה, ועד כמה שאני לא אנסה למצוא את הסיבה למוזרות שלה, אני לא מצליח.

דילמה.

"""

ואם כבר אני פה ברגע זה, אז מזל טוב לזאת שעכשיו בת 18 כבר. זה גיל נהדר.

-::-:

פוסט כל כך מוזר.

לילה טוב!