והנה - פוסט אחרון לשנה זו (וגם הראשון והאחרון לחודש דצמבר, מכיוון שלא יצא לי במשך חודש שלם לכתוב שום דבר).

אז נלך מהמאוחר יותר למוקדם יותר....

בעוד כמה שעות תסתיים 2006 ותתחיל שנה חדשה, אז בא לי לסכם בכמה משפטים את השנה שזה עתה מסתיימת... -

אפשר להגדיר את 2006 בשבילי בתור אחת השנים הטובות שהיו לי אי פעם, וכנראה הטובה ביותר מזה 5 שנים לפחות, בכל פאן אפשרי. והנה כמה מהארועים המשמעותיים בשבילי ביותר של השנה החולפת:

בתחילת השנה חגגתי יומולדת 17 והוא יצא די מוצלח על אף מיליון ואחד קשיים שלא היו תלויים בי בכלל.

בפברואר קיבלתי צו גיוס לראשונה (שהשתנה עוד פעמיים במשך חודשיים).

בתחילת אפריל התחילה תקופת הבגרויות, שהשנה כבר לא נלחצתי בגללה כל כך כי ידעתי כבר למה לצפות.

במאי קיבלתי מיונים ראשונים למודיעין (בהתחלה ממש רציתי להתקבל לשם, אבל אחר כך הרצון הזה חלף), כמו כן ניסיתי לארגן כמה יציאות משותפות של כל החברים שלי, וחציין הוגדרו ככישלון, תוך שהחצי השני דווקא הצליח.

בסוף מאי אח שלי, אשתו והאחיינית המתוקה שלי הגיעו לביקור בארץ בדיוק ליומולדת של אימא שלי, ובתקופה המלחיצה של הבגרויות הכי חשובות, היו לי קצת אפשרויות לנוח ולהנות =)

ואחר כך התחיל הקיץ הכי עמוס ונהדר שהיה לי בשנים האחרונות...

ישר אחרי הבגרויות האחרונות מצאתי זמן לטייל קצת במקומות שמזמן תכננתי לבקר בהם...

בתחילת יולי התחלתי לעבוד בדואר (שהיא אפשר להגיד העבודה הכי נעימה וכיפית שעבדתי בה אי פעם).

באמצע יולי התחלתי ללמוד נהיגה, וגיליתי במהרה שזה אחד הדברים הכייפיים שכנראה עשיתי השנה. כמו כן ניגשתי למועד ב' במתמטיקה ושיפרתי את הציון שלי למשהו די טוב.

אחר כך בתחילת אוגוסט היה לי שבוע מנוחה, ואז

באמצע אוגוסט התחיל קורס הפסיכומטרי. לדעתי לקחתי ממנו הרבה, אבל כנראה לא למדתי מספיק.

אחר כך הגיעו התוצאות של הבגרויות, והן לא היו כל כך רעות, אפילו שפחות טובות מכיתה י'.

וב- 3 לספטמבר התחילה השנה האחרונה שלי ללימודים בתיכון, שנה מעצבנת, עם לחץ פי 3 מאשר היה שנה שעברה.

באוקטובר עשיתי פסיכומטרי, ולא השגתי את הציון המיוחל, וכעת צריך לעשות עוד הפעם, רק שאני ממש לא יודע מתי. כמו כן מאשה (האחיינית שלי) הייתה בת שנה.

ב- 7 בנובמבר עברתי טסט ראשון, ומאז נגעתי בהגה פעם אחת, וגם זה בתוך חניון =\

ולבסוף בחנוכה ניסינו לנצל את הזמן בצורה הכי מעניינת שאפשר, ומזה אפשר לציין את הטיול לחיפה שעליו עוד ידובר בהרחבה בהמשך.

בין לבין זאת הייתה שנה של הרבה כיף, עם הרבה ימי הולדת, הרבה מפגשים חברתיים, שנה שבה הבנתי מי החברים האמיתיים שלי ומי סתם מנצל אותי. אפשר להגיד שהשנה די מצאתי את המקום שלי, להבדיל מהשנים הקודמות, שהייתי עוד איכשהו לא פה ולא שם.

2007, מעניין מה היא תהיה... כי זאת הולכת להיות שנה של הרבה שינויים בחיים שלי ושל כל החברים שלי. מסיימים בצפר, משנים מסגרת, יוצאים לחיים האמיתיים, סוף סוף. מי לצבא, ומי למשהו אחר. הלוואי שהתהפוכות האלה יעברו ללא טלטלות מיותרות ובצורה הכי חלקה שאפשר.

 שנה (אזרחית) טובה ומוצלחת לכולם!

וכעת נלך כמעט שבועיים אחורה, ל- 18 בדצמבר...

קמנו (לא) מוקדם בבוקר, ושמנו פעמינו לחיפה...

סידרנו ככה שכל אחד יחכה בתחנה שלו, וכשמישהו עולה לאוטובוס לכיוון תחנת הרכבת הוא מתחיל שרשרת טלפונים לבאים אחריו...

ובכן, חלק סתם חיכו לאוטובוס והשתעממו. לעומת זאת, מאיה עשתה דברים אחרים (נו, אז איך ההרגשה להיות ברווזה?):

לבסוף הגענו לתחנת הרכבת השלום (בשביל כמה זאת הייתה הנסיעה הראשונה ברכבת)...

(אני ואלינה מוכנים למסע).

אחר כך עלינו לרכבת לנסיעה של שעה בערך...

(סיוניה וליז)

(אני וסיון)

(יולי מנסה להיכנס לספר השיאים של גינס עם החיוך הכי רחב בעולם, ואסיה כבר ויתרה)

(דימה הופיע בתור רוח רפאים בחלון של הקרון)

ואז הגענו לחיפה...

(הרכבת שירדנו ממנה עוזבת את התחנה וממשיכה לנהריה)

אחר כך שמנו פעמינו דרך העיר התחתית לכיוון מגדל המביאים =)

 (דימה מביע בתוקף את שייכותו למגדל, על אף שבאותו יום שייכות זו לא קיבלה תוקף חוקי ומוכח)...

אחר כך ירדנו לתחנה של הכרמלית (המיני רכבת-תחתית המגניבה של חיפה) שנמצאת מתחת למגדל המביאים...

(אסיה, אלינה וליז מתנפלות על הצלמת (יולי) בהתנהגות פאפארצית לחלוטין)...

וככה ישבנו וחיכינו לכרמלית שתגיע ותיקח אותנו למעלה, לראש הכרמל (ששם יושב גרגמל...)

(ערמת ילדים: אלינה, דימה, סיון וסריי)

ואז הרכבת נראתה בקצה המנהרה...

והנה היא הגיעה...

ונכנסנו פנימה...

(דימה מצא עמוד נוח בתוך הרכבת כדי להפגין את כישורי הסטריפטיז שלו...)

יצאנו בתחנת גן האם במרכז הכרמל...

(כאן ניתן לראות בבירור עד כמה הרכבת הזאת עקומה חחח):

(תמונה מעניינת למדי: דימה מרגיש קשוח, אלינה שכחה משהו ברכבת, בינתים ליז מתאמנת כדי להיכנס לספר השיאים של גינס במקום יולי, יולי וסיון מצידן החליטו לגלות את הנטיות שלהן דווקא באמצע התחנה, ורק מאיה החליטה שעדיף לחייך למצלמה...)

אחר כך פנינו דרך גן האם לכיוון טיילת לואי, שזאת נקודת התצפית הנהדרת ביותר על חיפה...

(מימין לשמאל: בולקה, סיוניה, סריי, אני, סיון, אלינה, דימה, ליז. למטה: מאיה ואסיה)

(אותם האנשים, רק יולי במקום בולקה)

(אורות העיר כשכבר קצת החשיך)...

אחר כך התברר שגן הבהאים סגור בשעה כזאת, אז נאלצנו לעשות עיקוף ענק...

(מעקה של מדרגות בדרך למטה... THE WAY TO THE UNKNOWN)

אחר כך ירדנו למטה, ועברנו דרך רחוב הפרסים (שכנראה אפח'ד חוץ מפרסי לא ירצה לגור ברחוב עם שם כזה)...

לבסוף הגענו למושבה הגרמנית, שמתחילה למרגלות גן הבהאים ונמשכת עד לים כמעט...

(גן הבהאים והמקדש -צולם מבעד לשער הנעול)

(האורות המהממים של גן הבהאים על צלע ההר...)

אחר כך סתם טיילנו במושבה הגרמנית שמלאה בבתים חמודים מהמאה ה- 19, ומסעדות ציוריות בבעלותם של נוצרים ולכן כל מסעדה הייתה מקושטת בצורה כלשהי לכבוד חג המולד...

(אחד מהבתים האופיינים לשכונה... מן המאה ה- 19).

(קישוט אופייני למסעדה טיפוסית במושבה הגרמנית... וזה לא סתם, הם גם מסתובבים ומנגנים שירי חג מולד... בקיצור, מקום מהמם, הרגשה של שכונה ישנה באירופה).

ואז דימה מצא את יעודו בחיים...

(דימו... תחתוך)

וכך הסתיים טיולינו בחיפה. חזרנו לתחנת הרכבת, ואני גיליתי שאיבדתי 50 שקל =\ בפעם הראשונה בחיי... אבל זה ממש לא העיב על ההנאה של הטיול...

(ברכבת בדרך הביתה - אנשים עייפים: סיון, ליז, אסיה וסיוניה)

מי עייף מסטול, ומי מביע את עייפותו בדרכים אחרות -

(סריי... הולי קראפ!)

אבל לא הסתפקנו בזה... החלטנו לעשות אפטרפארטי. ירדנו בתחנת תל-אביב מרכז, ולקחנו אוטובוס ל-"מקס ברנר". חלק הזמינו משהו, אני סתם ישבתי בפנאן...

(מאיה נרקומנית שוקולד)...

וכך הסתיים היום הזה.... =)

היום שאפשר להגיד עשה את רוב החופש...

וכך גם תם הפוסט המסכם של השנה.

שלום 2006, בעוד 3 שעות (כן עכשיו 9 בערב... הפוסט נמשך 6 שעות עם הפסקות ארוכות) נגיד ברוך הבא ל- 2007.

נ.ב. משרד החינוך מזהיר שמי שלא בא מחר לבצפר, יענש!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחח מעניין איך יראה עונש קולקטיבי לכל המדינה...

לילה טוב ועוד הפעם הפי ניו ייר!