השנה הייתה 2007 ואף חללית לא נחתה על אדמתינו,האמת היא שגם אף חזיר בר מעופף עם זנב בצבעי הקשת לא הופיע.
מה שכן בדיעבד זו הייתה שנה דיי פורה.
לא היו זיקוקים ופרפרים באוויר,גם לא אקשן והרפתקאות חדשות,אבל רע זה לא מה שהיה בידיוק.
היה הרבה לבד ביחד.כי הייתי עם כל כך הרבה אנשים ותמיד הרגשתי בכל זאת כל כך לבד.
התבגרתי ואני עדיין מנסה לחפש ואולי למצוא את אותה עדי שכל השבוע בבסיס מתכננת יציאות לבית ובבית מבלה ללא הרף.
מפאב למסיבה,ממסיבה לבר,העיקר לא למצוא את עצמי בבית מול הטיוי/מחשב.
גם זה נעלם...
ומצאתי את עצמי השנה כאיך להגדיר את זה על פי חבריי ה"נאחסית".לא פעם חשבתי לעצמי איפה נעלמה עדי ה"כפית" שלא יכולה לשבת במקום וצריכה 8 ריטלינים כדי לנטרל את ההיפר.מצאתי עדי רגועה ושלווה "זקנה" אפילו יש האומרים.
זה לא התבטא רק בזה...
לקחתי את עצמי בידיים השנה אחרי ששרפתי בן אדם שהיה נורא חשוב לי והסקתי את המסקנות שלי-אף גבר בחיים לא יפגע בי. ומי שינסה יקבל סטירה שהוא לא חלם עליה,זה תודות ל"למה גברים אוהבים ביצ'יות".
חינכתי את עצמי וגם אותם בקפידה.גבר לא יחשוב להתקשר אליי יותר בשעה מאוחרת,גם לא לנסות לגעת בי או לנשק אותי לפני שאני בכלל אחשוב על זה, יותר מזה הכדור בחיים לא יהיה בידיים שלו,אלא בשלי.שיעור טוב לחיים.
והכי חשוב השנה זאת רשימת המטלות הלאה שעשיתי.אותה רשימה שתגרום לי לדעת איפה אני ומה אני הולכת לעשות עם עצמי.
אני יוצאת עוד חודש וחצי לחיים האמיתיים וצריך סדר ובאלנס איפשהו.
השנה הזו הייתה יותר צבא מבית ויותר הערכה לצה"ל מתמיד.אני אסגור אותה כאדם שפותח דלת ויוצא למקום חדש עם מסלול רחב אופקים. ושאני אפתח את הדלת החדשה גן עדם יפתח(:
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה נפלאה...
עם פיטי בסקו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
