The dark side of me
|
| 1/2008
החטא ועונשו
נמאס לי להתמרר,אבל זה כבר הפך להוויה יום יומית.
מדליקה סיגריה,מוזה למפרשים ונכנסת לחווית הכתיבה האין סופית.נכנסת לתרפיית שחרור.
הריק שהשתלט עליי התפוצץ.הבועה הענקית של שיגרה ושעמום התפוצצה.
לא יותר מחודש זרקתי אותו.הרי אני לא טובה בלהתמיד ואני משתעממת דיי מהר,הפריע לי יותר מידי בו אבל הכי הפריע לי המשפטים של חברות שלי "עדי את יכולה להשיג הרבה יותר!","עדי הוא לא לרמה שלך" ו"עדי מה לעזאזל את עושה איתו!?"אז חתכתי,זה הרי מעולם לא הפריע לי,אז למה שזה יפריע עכשיו.הם הולכים ובאים כמו נמלים בשיירה והתרגלתי כבר לדרוך עליהם בלי שום כאב.
אבל איכשהו נראה נורא חשוד כשאותה חברה נורא טובה שדחקה בי לחתוך מיהרה לסדר את הקרעים של הנייר ולחבר בינינו שוב.
אותו לילה רק עייפות בחילות ואני בצד בעוד הם עוד שניה מבצעים את זממם אחד בשני.
מסתכלת ולא מבינה מה הולך,יוצאת אחריהם והם מחובקים.הם אפילו לא הבינו מה לא בסדר,הם אפילו לא בסדר,הריי אני אייס קווין אבל איך שהשמש יוקדת גם קרח נשבר.
ואני רוצה לרמוס את שניהם.אבל הם אפילו לא שווים את היחס שלי.
היא לא חברה והוא-אני בכלל לא יודעת מה מצאתי ביצור מכוער,קמצן ומשעמם כמותו.
כנראה שאני אהפוך עוד דף של הספר,אבל לפני כן אקשקש עליו בטוש שחור ועבה כדי לא לזכור את החלחלה שעברה בי.לא אתן לכעס להשתלט עליי כי אחרי הכל הוא אפס והיא נבלה ושניהם לא באמת ראויים לי.
ובנימה "אופטימית" זאת
עפתי לפרגן לעצמי בשופינג...
עדי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
