The dark side of me

במטוס סילון
לארצות הברית
רק עם דיילת וענן.
שתי דקות לנחות,
שתי דקות להמריא,
ובין שני אלה יש עוד זמן.

אז אני פונה לפתע
לדיילת, ואומר לה:
"יש לי שאלה אחת להעביר:
אם אפשר לחיות למטה,
כאילו זה למעלה?"
הרי היא ציפור שחיה באוויר.

שתי עיניה מחייכות,
"שאלה של השקפה,
אם חיים יותר נכון,
אז לא משנה איפה!"

במטוס סילון,
בשיחה מקרית,
רק עם דיילת וענן.
שתי דקות לנחות,
שתי דקות להמריא,
באמצע מפזר שינה.

ונרדם פשוט לקראת ה-
נחיתה ההיא למטה
מהרהר קצת בדבריה.
"אם נכון,
שאפשר לחיות למעלה,
כאילו זה למטה,
אז למה חגורות הביטחון?"

שתי עיניה, מרגיעות:
"שאלה של השקפה,
הקפה יגיע עוד מעט,
עוד מעט, אז אל תפחד".

במטוס סילון,
לקצר דרכים,
ובשיחה להאריך.
שתי דקות לנחות,
שתי דקות להמריא,
הדיילת מוסיפה דברים.

"אם אתה עובר ת'לילה
אז סימן שכבר עברת
את מרחק הלב מן המחר,
וחיית קצת למעלה,
וחיית קצת למטה,
העיקר חיית כי בסוף תנחת".

אני מביט בה ומחייך:
"שאלה של השקפה"
עכשיו אני יודע, איך
היא הציפור במעופה.