שעת לילה מאוחרת אחרי הרבה אלכוהול וימבה סיגריות,מחזירה אותי למציאות...
השתחררתי ובאותו היום הכל היה נראה ורוד כאילו אין מחר,הפרחים חייכו לי,הציפורים צייצו לי ואפילו כל שיר שחשבתי עליו התנגן בידיוק במומנטו הנכון.
שלושה שבועות עברו מאז וכל התוכניות שנראו לי ברורות מראש לא הסתדרו משום מה.
התוכנית הראשונה הייתה לחייך לעולם וזה הלך מעולה אח"כ התוכניות היותר מסובכות-קשר יציב,מסגרת,מתמטיקה,פסיכומטרי ואפילו עבודה תוך כדי..
אז הכרתי את אחד האנשים היותר מדהימים שציפיתי להכיר ולמרות שאני בן אדם גועלי לפעמים ועושה לו את החיים דיי קשים,הולך לנו דיי סבבה יחד ואפילו חיזקתי קשר צמוד לאחד האנשים מהעבר שהיה חלק בלתי נפרד ממני,הגורל גילגל אותי למקומות מלבבים.
התעקשתי למצוא עבודה רק מסוג אחד שהוא שיווק וננעלתי על זה ואולי זו הטעות כי עדיין לא נענתי על זה בחויב.
ואוכל אותי כל כך לדעת שאני חסרת מסגרת,אני מתחרפנת מהעובדה שאני יושבת ו"מגרבצת" בבית יום יום,24/7, ממש ביזבוז כוח אדם מועיל לאנושות(:
אני אופטימית,תמיד וזה מה שמוביל אותי לדרך הישר בחיים ובגלל העובדה הקטנה הזו אני יודעת שמחר יום חדש והחיים יאירו לי פנים ויחיכו אליי בסמיילי ענק וצהוב.
ביקרתי היום בחמ"ל וזה הזכיר לי את הבית,הבית השני שלי ואולי אפילו הראשון בשנתיים האחרונות..
כל כך הרבה חוויות שהחכמתי והתבגרתי מהם עברתי בחור הנידח הזה,כל כך הרבה שאי אפשר לתאר במילים.
דור הלך ודור חדש נמצא שם,לא בטוח שפחות טוב אבל בטוח שהוא כבר לא בידיוק חלק ממני.
התמלאתי ברגשות חמים לאנשים שאני כל כך אוהבת ומעריכה,לאותם אנשים שנתנו לי כל כך הרבה ולימדו אותי להיות מי שאני.
לא בטוחה שהספקתי לומר להם תודה,תודה שגדולה יותר מכל מילה אפשרית,אחת כזאת שמחבקת חיבוק חם,אוהב ואין סופי.
אף אחד לא יבין את זה הרי כולם מתים להשתחרר ולשכוח מהמקום אבל בישבילי זה אחרת,לא משנה כמה חברים יש לי בבית, ובורכתי בלא מעט חברים,הם תמיד ישארו החברים הרחוקים הכי קרובים לי ללב.
קינחתי בלוג'יק,איך לא?מסורת יום שישי,לא התלהבתי יותר מידי,אני אף פעם לא מתלהבת ואפילו דיי מתעבת את המקום..
היה שם שמח,קן הקוקיה או שמה קן שיכורים.
אבל היה טוב,אחלה לילה סה"כ..
ובנימה זו אפרוש לדברים יותר חשובים....
פליי65((:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
