| 5/2006
 מה לא בסדר
כבר כמה שבועות שאני מנסה לנסח לעצמי מה לא בסדר בכך שחברה מסחרית רוכשת את זכויות השידור של משחקי הגביע העולמי - תמורת סכום מכובד מאד-מאד - ומעוניינת להחזיר לעצמה את ההשקעה בתוספת איזה רווח קטן בצד.
באמת, מה לא בסדר? הרי הזכויות מוצעות למכירה בשוק החופשי וכל אחד עם בערך 80 מיליון שקל מיותרים יכול לקפוץ על המציאה. ישנם ארבעה ערוצים לפחות שיכולים לעשות זאת ובחרו שלא ללכת על החבילה כולה אלא רק על חלקה המצומצם, אמנם חלק עתיר רייטינג (הגמר, חצי הגמר), אבל רק חלק. לא החגיגה כולה. והרי גם אילוצי לוח השידורים הם לא העניין פה, בעיקר לא אחרי התקדים המחריד של אולימפיאדת החורף בערוץ 2.
אז מה לא בסדר? לא הצלחתי לנסח לעצמי. הרי כסף הוא כל העניין בעולם הזה בכלל ובעולם הכדורגל בפרט. Money makes the world go round, לא?
גם המחיר, 492 שקלים, לא בשמיים. היי, רק 7.5 שקלים למשחק, בערך. ממש מציאה.
מה לא בסדר? שוק חופשי, לא?
אבל זה לא בסדר. ברור שזה לא בסדר. 3 מיליארד איש - הרייטינג הצפוי של משחק הפתיחה ומשחק הגמר - לא טועים. הם מוכיחים שהמשחק הזה הוא לא עוד מוצר שקונים בחנות, הוא לא עוד קונצרט או מופע שמשלמים כסף בשביל לצפות בו. הוא הרבה יותר מזה: הוא מוצר ציבורי. כמו חוף הים, כמו הפארקים הציבוריים, כמו האוויר שאנחנו נושמים. ועל מוצר כזה - לא גובים כסף. אסור לאפשר לזכיין פרטי לגבות עליו כסף. בכל אופן, לא יותר ממה שאנחנו משלמים בדרך כלל לחברות הכבלים ולחברות המפרסמות בערוצים המסחריים.
זה לא בסדר, ולו בגלל שרק במדינות בודדות בכל העולם - אחת מהן ישראל - גובים כסף על השידורים. אני לא רוצה לדמיין איך יגיבו תושבי ארגנטינה או ברזיל אם מישהו ינסה לגבות מהם כסף על כדורגל. אני רואה אלימות.
לא יכול להיות שרק אצלנו יודעים משהו שב-200 ומשהו מדינות לא יודעים. נו, ואחרי זה מתלוננים על האנטישמים שאומרים שיהודים מבינים רק את שפת המצלצלין.
זה לא בסדר, כי יש משהו מקומם ומעוות בכך שחברה שאיננה גוף-שידור רוכשת זכויות שידור. זה דומה לחברת היי-טק, נניח, שמתמודדת על זכיון ממשלתי להפעלת קו אוטובוס. כאילו, מה הקשר? בשוק החופשי היא יכולה לעשות את זה אבל אין לה את הידע, הנסיון או האנשים בשביל זה.
למה זה מקומם? כי אם לי היו 80 מיליון שקל פנויים (ויש כמה אנשים כאלה) הייתי יכול לרכוש את הזכויות, לא למכור אותן לאף אחד, להזמין כמה חבר'ה, להזמין כמה ארגזי בירה, לשבת בבית בסבבה, לצפות בכל המשחקים לבד ולגחך לנוכח זעקות ההמונים הצובאים על ביתי. יש בעייה בכך שמוצר בעל כזה עניין ציבורי מצוי באופן בלעדי בידיים פרטיות.
מילא הייתה צ'רלטון רוכשת את הזכויות רק בשביל למכור הלאה ולעשות כמה לירות בדרך. הרי כל הכלכלה העולמית בנויה על מתווכים, אנחנו לא קונים שום דבר כמעט ישירות מהיצרן. אבל צ'רלטון החליטה לנסות לגלגל את ההוצאה אל הצופה - אותו צופה שמשלם כ-250 שקל בחודש בממוצע עבור שידורי הכבלים/לווין ועוד 500 שקל בשנה אגרת טלויזיה, וכל מה שהוא רוצה זה פעם ב-4 שנים להרים רגליים, לפצח גרעינים, ללגום איזה משקה וליהנות מההצגה הכי גדולה בעולם.
ומי זאת צ'רלטון בכלל? חברה ללא אתר אינטרנט, ללא פנים, ללא כתובת. הם קבעו תג-מחיר אבל אני בכלל לא יכול להתמקח איתם כי המוצר שלהם נמכר דרך חברות הכבלים והלווין ובמסגרת מבצעי שיווק שונים של חברות מסחריות - כן, מסתבר שגם צ'רלטון היא לא המתווך האחרון בדרך ללקוח.
שוק חופשי, תגידו? וואללה. אבל אפילו החסידים הגדולים ביותר של השוק החופשי יודו שלפעמים אין ברירה אלא להגביל לפעמים את כוחות השוק כדי למנוע פגיעה באינטרס הציבורי. אחרת, כמו שאומרים בטבריינית מדוברת (רבל, תירגע): זה לא שוק חופשי, זה תחאווה.
זכויות שידור אינן מוצר רגיל. הן אפילו לא מוצר טלוויזיוני רגיל - בעיקר לאור העובדה שיש להן תאריך תפוגה: אם לא יהיו קונים, החל מה-9 ביוני יתחיל נתח הבשר העסיסי הזה להסריח קשות. אז הסוחר, שחשב שעשה עסקה טובה, מתחיל להלחץ. אבל לא רק הוא - גם הקונה הפוטנציאלי נלחץ. המחיר נקבע בהתאם למי שנכנע ראשון מבין שני הצדדים. אני לא יודע כמה אנשים כבר הזמינו את ערוץ המונדיאל, אבל בינתיים נראה שהציבור עוד מאמין שיימצא פיתרון. נראה מי ימצמץ ראשון.
אני דחיתי השבוע הצעה מאד מפתה של "ידיעות אחרונות" למנוי+ערוץ מונדיאל. ההצעה היתה אמנם מפתה, אבל דחייתה גרמה לי סיפוק רב. מי ייתן ואחרים יעשו כך ולא יקלידו טוקבק מתלהם ביד אחת וירימו טלפון לחברת הכבלים ביד השנייה.
אולי יש סיכוי למרד הצרכנים הראשון בתולדות ישראל. אשרי המאמין.
נ.ב. אני לא מאמין. מר ישראלי הממוצע, כולל אני, הוא הרי פראייר בן פראיירים. ברור שניכנע בסוף. כשהפושר מנפנף מולך בשקית הסם, אתה תשלם לו כל מחיר שהוא ידרוש.
באיתן כבל ואופיר פינס נשים מבטחנו. פעם ראשונה שאני מרגיש שמישהו בממשלה מייצג את הקול שלי. חבל שזה רק בענייני כדורגל, אבל גם זה משהו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
