אשת צליל

יום כיפור 2008, כמו כל שנה אני יושבת

עם עצמי ועושה חשבון נפש.

ושנה , זה הרבה יותר מורכב מאי פעם.

תמיד יכולתי לבקש סליחה מאחרים כשחשבתי

שבאמת מגיע, וגם די בקלות סלחתי ועברתי הלאה

כשבלי כוונה פגעו בי. שני הפקטורים היו מאוזנים.

והשנה זה לא כך......

השכל אומר לי שאם אני באמת רוצה לעבור הלאה,

אני צריכה לסלוח, אבל אני לא מסוגלת.

השכל אומר לי שאם אסלח, אולי אבין יותר למה

דברים קראו כפי שהם קראו, ואולי גם אראה

את כל הנפשות שפעלו באור אחר, כפי שאולי

הם היו רוצים שאראה.

אבל שוב, אני עדיין לא מסוגלת.

בינתיים אני סולחת בעיקר לעצמי, על השטויות שעשיתי

השנה.אתקן את מה שצריך לתקן,אשקיע בכל מה שצריך להשקיע,

ונראה מה יהיה בשנה הבאה...כיפור 2009, אולי עד אז

אראה דברים אחרת.

חוצמזה אני קוראת, וצופה בטלוויזיה, ובין היתר ראיתי בערוץ 37

את התוכנית " בוגדים ". אני חושבת שאם בארץ היו עושים תוכנית

כזו , המנחה לא היה נשאר הרבה זמן בחיים !

בכל מקרה אהבתי לראות איך מגיבים אילו שתופסים אותם בבגידה.

יש כאלה שמשפילים ראש ושותקים, ויש כאלה שמאמצים את האימרה

"ההגנה הכי טובה היא התקפה" ! ובלי בושה הם מתקיפים גם פיזית

וגם מילולית את הצד הנבגד! כאילו מה? תפסו אותך על חם !

לפחות תשתוק !שלא נדבר על זה שאולי תבקש סליחה !

ויש את אילו שמכחישים...לא היה ולא נברא !!מראים להם את הסרט

המתעד את המעשה, והם בשלהם !!

זה טבעי כנראה להתנהג בכל מיני צורות כשתופסים אותך על חם,

להכחיש , לתקוף ,  לשתוק  , אבל כמעט כולם בסופו של תהליך

מבינים שעליהם לבקש סליחה, זה רק שאלה של זמן.