מזמן למדתי לא להסתכל על הדשא של השכן,
ובכל זאת הופתעתי היום לגלות שמה שראיתי
וחשבתי על "השכן ", לא באמת היה כפי שחשבתי.
מדובר בקולגה לעבודה . שנים רבות אנו עובדות
ביחד.במשך השנים דברים רבים התרחשו בחיינו
הפרטיים, ( בעיקר אצלי ), לא פעם שמעתי ממנה
את צמד המילים " שוב פעם ", וגם ביטויים כמו -
" שתהיי בריאה , אצלך אף פעם לא משעמם "!
וקינאתי בה, ביציבות של חייה הפרטים. קינאתי
בתמיכה האין סופית של בעלה, שתמיד היה שם
עבורה.אין ספור פעמים הוא היה מגיע למקום עבודתה
ומבצע כל מיני תיקונים, מביא לה דברים, וכן , גם
מפתיע אותה עם זר פרחים ! בקיצור...בעל למופת!
הם נראו לי זוג מושלם שמצליח לשמר את אהבתם לאורך
שנים רבות בצורה משולמת. - כך חשבתי לפחות עד הבוקר....
לרגע לא נדלקה אצלי נורה אדומה בעיקבות המסירות
האין סופית שלו, ולא חשבתי שאולי מדובר כאן
באובססיה חד כיוונית מצידו, שמעיקה וחונקת
אותה,( את חברתי לעבודה). והיא גם לא שיתפה אותי
במשך כל השנים, כנראה העדיפה לשמור את זה לעצמה.
אבל הבוקר ,הבלון התפוצץ ,כששאלתי אותה בתמימות איך
בעלה מקבל את זה שהיא נוסעת לבדה במסגרת עבודתה
לשלושה שבועות לחו"ל ?
מתשובתה הבנתי את גודל מצוקתה, הוא פשוט משגע אותה.
הייתי בהלם כשהיא סיפרה לי על קצה המזלג איך זה לחיות
עם בעל אובססיבי ועל הויכוחים האין סופיים סביב נושא זה.
קיבלתי את התחושה שהיא ממש עומדת על הקצה.
העדפתי לשתוק כי ישנם החלטות שכל אחד צריך לקחת לבדו,
גם לפי דבריה הבנתי שהיא לא זקוקה לחיזוקים ממני.
נראה מה יוליד יום....
לא פשוט בכלל.....
ואפילו עצוב....
שבת שלום לכולם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
