אשת צליל

תודה על כל התגובות המחזקות.

הרבה אין מה לומר, זה בלתי נתפס,

לא הוגן, לא הגיוני, לא אנושי ועוד

הרבה דברים אחרים. ובכל זאת זה כן קרה,

ולכן אנו כמשפחה מתלכדים , כואבים

ביחד , מתגעגעים ביחד, והכי חשוב

נזכרים ביחד ברגעים היפים שהעניק

לנו המלאך " יהונתן " בשנה וחצי שהוא שהה

עימנו בעולם הזה, ומודים לו על כך.

בדיוק בעוד שבוע נקיים את טקס גילוי

המצבה. יסתיים גם תקופת האבל, שלושים

יום בדיוק. הידעתם שעל ילדים מתאבלים

רק שלושים יום ולא שנה כמו להורים?

והסיבה...........

כי על ילדים, אחים ובני זוג - מספיקה תקופה של

שלושים יום, הרי בין כה וכה העצב לעולם לא עובר

אין מצב ששוכחים.

לעומת זאת על הורים יש נטייה לשכוח , ועל מנת

לשמור על כבודם מתאבלים שנה.

חוץ מזה בזמנו הרבה נשים היו מוצאות את עצמם

אלמנות צעירות עם הרבה ילדים, והיה להם מאוד קשה

להאכיל ולדאוג לילדיהם לבדן וההפך, לכן קבעו לבני זוג תקופות אבל

קצרות על מנת שיוכלו כמה שיותר מהר להתחתן.

האם המצב שונה היום?

בכל מקרה אנו נתגבר ונמשיך בחיינו עם תקוות חדשות,

זכרונות נפלאים , והרבה תוכניות לעתיד.

שבת טובה לכם !