אשת צליל

הימים הראשונים שבהם הילדים סגורים בגני

הילדים בגלל מזג האויר ,הם הקשים ביותר

עבור הגננת , סייעת, ומין הסתם גם אני סופגת

 את חוסר הרגיעה, למרות שאני באה רק לחצי

שעה לעושה עם הילדים כיף.

לכן החלטתי להערך בהתאם ובאתי מוכנה לשיעור

כשאחד המטרות שלי היא ללמד את הילדים

להכנס למצב של רגיעה.

לשם כך מצאתי שיר מאוד רגוע שמדמה מצב של

מדיטציה ויוגה. הילדים אמורים לשבת ישיבה מזרחית,

עם עיניים עצומות, להקשיב למנגינה ולהשמיע קולות

לפי השיר.

כמובן שאני היא זאת שיושבת מול כולם, ונותנת את

הדוגמה האישית ! ובאמת ישבתי מול כולם, ישיבה

מזרחית, נשמתי עמוק השמעתי קולות לפי השיר

רק הייתה לי בעיה אחת.....

כל פעם שעצמתי את העיניים,  המחשבות שלי

ברחו לכל כיוון אפשרי , על זה שאני צריכה לעשות

טסט לאוטו, על זה שאני צריכה לשלם מ.ע.מ החודש,

על מה שהיה אתמול בלילה, ומה שיהיה מחר,

ובכלל, סוף שבוע מתקרב, צריך להתחיל לעשות תוכניות !!

היגעתי למסקנה שלילדים הרבה יותר קל להתנתק.

כששאלתי אותם איך הם הרגישו בזמן התרגיל ברגיעה,

הם אמרו לי דברים נפלאים, החוויה היתה חיובית והמטרה

הושגה, ובקשר אלי ..., היגעתי למסקנה שאני כנראה

במצב תמידי של רגיעה...לכן כל מה שאני צריכה לעשות

זה להיות עצמי !

מוזר מה שקורה כאן....

הלילה , אחרי קמפיין ענק , נבחר

לנו ראש מועצה חדש ! ציפיתי

לשמוע את צופרי המכוניות , המבשרות

על הניצחון הגדול כפי שהיה בעבר, אך

שקט דממה במושבה ! גם במהלך היום,

אין סימני שימחה, לא רוקדים ברחובות,

ונדמו קולות השירה .

אז איפה הם כל אותם המוני התושבים החדשים

שהיגיעו בשנים האחרונות מהעיר הגדולה אל

מחוזותינו, והחליטו שמה שהיה קיים שנים רבות

לא מספיק טוב, וצריך משהוא אחר?

אולי עכשיו לאחר שהם ניצחו, והחליפו את הישן

וטוב במה שהוא צעיר וחסר נסיון, הם מתחילים לעכל

שלא יהיה כל כך פשוט לעמוד מאחורי כל הבטחות

הסרק שהם פיזרו על מנת להשיג את הניצחון.

אני בכל מקרה מאחלת לראש המועצה החדש הצלחה,

כולי תקווה שהוא לא יובל על-ידי אחרים, שיזכור תמיד

את הפרט כפי ידע קודמו  ושידע לשמר כמה שיותר על

המעט שנותר מהאווירה הכפרית שזכורה לנו מימי הילדות

המשותפת שלנו.

מזמן למדתי לא להסתכל על הדשא של השכן,

ובכל זאת הופתעתי היום לגלות שמה שראיתי

וחשבתי על "השכן ", לא באמת היה כפי שחשבתי.

מדובר בקולגה לעבודה . שנים רבות אנו עובדות

ביחד.במשך השנים דברים רבים התרחשו בחיינו

הפרטיים, ( בעיקר אצלי ), לא פעם שמעתי ממנה

את צמד המילים " שוב פעם ", וגם ביטויים כמו -

" שתהיי בריאה , אצלך אף פעם לא משעמם "!

וקינאתי בה, ביציבות של חייה הפרטים. קינאתי

בתמיכה האין סופית של בעלה, שתמיד היה שם

עבורה.אין ספור פעמים הוא היה מגיע למקום עבודתה

ומבצע כל מיני תיקונים, מביא לה דברים, וכן , גם

מפתיע אותה עם זר פרחים ! בקיצור...בעל למופת!

הם נראו לי זוג מושלם שמצליח לשמר את אהבתם לאורך

שנים רבות בצורה משולמת. -  כך חשבתי לפחות עד הבוקר....

לרגע לא נדלקה אצלי נורה אדומה בעיקבות המסירות

האין סופית שלו, ולא חשבתי שאולי מדובר כאן

באובססיה חד כיוונית מצידו, שמעיקה וחונקת

אותה,( את חברתי לעבודה). והיא גם לא שיתפה אותי

במשך כל השנים, כנראה העדיפה לשמור את זה לעצמה.

אבל הבוקר ,הבלון התפוצץ ,כששאלתי אותה בתמימות איך

בעלה מקבל את זה שהיא נוסעת לבדה במסגרת עבודתה

לשלושה שבועות לחו"ל ?

מתשובתה הבנתי את גודל מצוקתה, הוא פשוט משגע אותה.

הייתי בהלם כשהיא סיפרה לי על קצה המזלג איך זה לחיות

עם בעל אובססיבי ועל הויכוחים האין סופיים סביב נושא זה.

קיבלתי את התחושה שהיא ממש עומדת על הקצה.

העדפתי לשתוק כי ישנם החלטות שכל אחד צריך לקחת לבדו,

גם לפי דבריה הבנתי שהיא לא זקוקה לחיזוקים ממני.

נראה מה יוליד יום....

לא פשוט בכלל.....

ואפילו עצוב....

שבת שלום לכולם,