אשת צליל

" ה' עוז לעמו יתן "

" ה' יברך את עמו לשלום "

אילו הם שני משפטים שבין היתר מופיעים בברכת המזון.

מידי פעם יוצא לי להגיע לגנים הדתיים שלי בדיוק כשהם

מסיימים את ארוחת העשר, ואני מאזינה כיצד הילדים

מתתפללים לפני שהם קמים לשיעור.

אני מוצאת שיש הרבה מאוד כוח בשתי המשפטים הללו,

כוח שונה והרבה משמעות,

וחשיבות רבה לסדר שבו הם מופיעים.

המשפט הראשון

ה' יתן לנו עוז להכות ללא רחמים באויבינו - כי לדעתי

אין דרך אחרת, לא לנו ולא לפלסטינאים תושבי עזה

שצמאים לשלום, אולי אפילו יותר מאיתנו.

לא אכנס לפירוט יתר בנושא.

והמשפט השני

 ה' יברך ויתן לעמו את השלום, משפט הרבה יותר

רך. משפט עם מתנה וכוח השלום!

 ***לא חזרתי בתשובה זה סתם נסיון לעלות מחשבות אחרות

על הכתב. לחזור לשיגרה, להתחזק, ולהתמקד גם בדברים אחרים.

לכל מי שמאמין שהיום מתחילה

השנה החדשה.......

שתהיה לכם שנת שלום,

אושר בריאות,

ואהבה !

תודה על כל התגובות המחזקות.

הרבה אין מה לומר, זה בלתי נתפס,

לא הוגן, לא הגיוני, לא אנושי ועוד

הרבה דברים אחרים. ובכל זאת זה כן קרה,

ולכן אנו כמשפחה מתלכדים , כואבים

ביחד , מתגעגעים ביחד, והכי חשוב

נזכרים ביחד ברגעים היפים שהעניק

לנו המלאך " יהונתן " בשנה וחצי שהוא שהה

עימנו בעולם הזה, ומודים לו על כך.

בדיוק בעוד שבוע נקיים את טקס גילוי

המצבה. יסתיים גם תקופת האבל, שלושים

יום בדיוק. הידעתם שעל ילדים מתאבלים

רק שלושים יום ולא שנה כמו להורים?

והסיבה...........

כי על ילדים, אחים ובני זוג - מספיקה תקופה של

שלושים יום, הרי בין כה וכה העצב לעולם לא עובר

אין מצב ששוכחים.

לעומת זאת על הורים יש נטייה לשכוח , ועל מנת

לשמור על כבודם מתאבלים שנה.

חוץ מזה בזמנו הרבה נשים היו מוצאות את עצמם

אלמנות צעירות עם הרבה ילדים, והיה להם מאוד קשה

להאכיל ולדאוג לילדיהם לבדן וההפך, לכן קבעו לבני זוג תקופות אבל

קצרות על מנת שיוכלו כמה שיותר מהר להתחתן.

האם המצב שונה היום?

בכל מקרה אנו נתגבר ונמשיך בחיינו עם תקוות חדשות,

זכרונות נפלאים , והרבה תוכניות לעתיד.

שבת טובה לכם !

הרבה מה לומר אין לי....

רק לספר שהנכד של בן השנה וחצי,

נפטר השבוע בפתאומיות, והשאיר אותנו ללא מילים

ועם דמעות שאינם פוסקות.