בשעות הערביים בזמן שכל האנשים הנורמאליים הולכים לישון אני עוד חושבת על הצעד הראשון ברגליים יחפות על האריחים כי בחוץ נעים אבל קפוא לי בפנים וצעד אחר צעד לכיוון המטבח, והמים רותחים שלוש כפיות סוכר אבל לא יישאר למחר מתחשק לי ללבוש אדום בוהק כמו בשיר של ההוא עם ההיא והזה ופתאום סכינים ודקירות באזור החזה הרס עצמי זה כבר כל כך פאסה העשן מאתמול שנדבק בשיער לא נמוג במקלחת וקר, קר לי לחשוב שאני חייה הפוך מעמידה פנים שלילה מתחת לפוך ונדמה לי שאני שוב מאחרת כבר שבוע שלא ראיתי קרן אור מזוינת כל הלילה אני מוזגת בירה מחיטה לא מסוננת לתוך קיבותיהם חסרות המנוח של פסיכופטים גמורים ממש כמוני ומחשבה אחת מנקרת בלי הרף שצריך לעשות משהו עם החיים האלה.