Letters from South America

שלום לכולם,
אז בפעם האחרונה שכתבתי היינו בצ'ילה בדיוק אחרי טיפוס על הר געש פעיל, והרי מוגש לכם עדכון על הקורות אותנו מאז ועד היום. אז ראשית, לא זכורני אם כתבתי על כך או לא, אבל לקראת סוף הטיפוס על הר הגעש הצ'יליאני הקרוי VILLARICA (יש להגות: וי-יה-רי-קה) הוא החליט להתחכם לנו לפתע בעת שהיינו בדרכנו מטה ולפתע עשה מין שיעול קטן כזה. אני לא יודע אם למישהו מכם יצא אי פעם לראות הר געש משתעל אבל החוויה היא כדלקמן: בשלב הראשון הר הגעש עושה רעש איום ונורא שמגיע מתחת לרגליים שלכם, אחר כך הוא פולט אוסף של דברים שחורים לא ברורים לשמיים, מייד לאחר מכן האינסטינקט החייתי הטבוע בכולנו מזנק לפעולה ומסובב אתכם עם גבכם למתרחש וידיכם על ראשיכם, כי זה מה שיציל אתכם ללא ספק מהתפרצות געשית כשאתם נמצאים ברדיוס של 20 מטר מלוע של שקע בראשיתי יורק אש וגופרית ותמרות עשן, ולבסוף מגיע הפינאל הגדול. לא באש, ולא במים, ולא בכוח ה' צבאות, כי אם בסלעים קטנים ושחורים עשויים לבה שהרגע נרקקה במהירות לוע של 30 מטר לשנייה בכיוון השמיים ופוגעים לכם בגב. שמחה רבה פרצה במחנה עת נוכחו הישראלים מה גדול כוחו של הבורא, עת הרימו את האבנים בידיהם החשופות ונוכחו (איזה אהבלים) כי הם חמות ושורפות להם את הידיים. סופו של סיפור, יום לאחר מכן סגרו את הפארק, כך מסתבר, לשלושה חודשים לפחות בגלל שאין לצ'יליאנים שמץ של מושג מה לעזאזל עובר בראש של ההר הזה ולמה בעצם שהוא לא יקום יום אחד וישרוף את כל העיירה שלהם שנמצאת ממש מתחת להר ונשרפה כבר בעצם לגמרי עוד בשנת 1971 (מה שלא גרם להם לחשוב שאולי כדאי להקים אותה רחוק יותר, ככה זה עם צ'יליאנים, כל האבוקדו שהם אוכלים עולה להם לראש). לאחר יומיים נוספים של שיטוט חסר כיוון במכונית השכורה שלנו הגענו לבסוף לגבול המיוחל בין מדבר הציה לארץ המובטחת, החתמנו את הדרכונים ביציאה מצ'ילה ונשאנו תפילת ¨ברוך שפטרנו¨ קצרה, והחלנו במסע לעבר מעבר הגבול הארגנטינאי. פה ירידת שורה תהיה לעניין.

שתי שורות וחצי שעה של נסיעה עברו, ושמנו לב לפתע שטרם הגענו לגבול הארגנטינאי. הגענו למעשה ל- (תופי טם טם ברקע) האיזור המפורז! בין צ'ילה לבין ארגנטינה קיימת רצועת שטח קצרה שלא שייכת לאף מדינה, ואף על פי שהיא קרויה בפינו האיזור המפורז אין להבין מכך חלילה שלא היית יכול להכניס לשם פעמיים את כל דיוויזיות החת¨ם הסוריות בלי שאף אחד היה מרגיש, שכן מדובר בשטח עצום מלא ביערות עבותים, מדבריות צחיחות, נהרות ואגמים לרוב, שטחי מרעה ופרות שלא כל כך יודעות אם להיות טעימות או לא כי הן לא בטוחות מה בדיוק הלאום שלהן. מעבר לכך, חישוב קצר מראה ששטח של חצי שעה נסיעה ומעלה לאורך גבול ארוך כמו זה של ארגנטינה וצ'ילה מהווה פיסת אדמה ששטחה לא נופל משטחן של כמה מדינות צרות וארוכות הקיימות במזרח התיכון עתיר המלחמות, יש סיכוי שאפשר היה לשים את כל היהודים בתפוצות ברצועה הנחמדה הזו ואז לא היה לנו את כל הבעיות איתם באיזור אלקודס.
ובכן, סיימנו לבסוף את המעבר ונחתנו בשלום בעיר האהובה ברילוצ'ה, ולאחר מנוחה קצרה קפצנו ישר לאוכפים ואמרנו דיו. כלומר, יצאנו לטיול סוסים ברחבי ההר סרו משהו. את הטיול ליווה המדריך החביב סבסטיאן שניכר בו שכעבור זמן לא רב במקצוע גם הוא החל לקבל מאפיינים דומים לאלו של בהמות הרכיבה, כלומר, הוא היה מסריח ונראה בדיוק כמו סוס. אבל בכל מקרה היה נחמד וקופצני, ולא אכפת לי בכלל זה שהאוכף הפך אותי סופית לעקר, ממילא מי תרצה להביא איתי ילדים, יהיה בסדר, אפשר גם לאמץ, הדבר החשוב הוא שעכשיו אפשר להגיד שעשינו את הסוסים בברילוצ'ה. לאחר הסוסים פנינו למשחק באולינג קצר באולם המשחקים הקרוב. למי שלא מכיר באולינג אני אספר איך זה בערך עובד. יש כדור עם שלושה חורים לאצבעות ומספר פינים שעומדים הרחק ממך. המטרה היא לזרוק את הכדור ולהפיל את הפינים בתוך שתי זריקות. לאחר כל זריקה הכדור חוזר אליך באורח פלא כדי שתוכל לזרוק שוב ולאחר כל שתי זריקות הפינים נעמדים מחדש גם באותו אורח
פלא במקומותיהם המקוריים. אם תהיתם, לאורח הפלא קוראים חורחה והוא עובד כבר 5 שנים פה בברילוצ'ה בלהרים את הפינים ולזרוק חזרה כדורים, עבודה קשה אבל כסף טוב וזה מספיק כדי להאכיל את המשפחה ולשלוח את אמפננדו הקטן לבית
הספר כדי שיגדל ויהיה יום אחד עורך דין מצליח. אני לא צוחק, דרך אגב. יש איש כזה.
יום של נופש נוסף עבר עלינו בעיר השעשועים, ואז שמנו פעמינו באוטובוס מפואר לכיוון מנדוזה. לא, לא מדובר בנוול המרושע הזכור לכם מסדרת האקשן המצוינת ¨שוטרים וגנבים¨ כי אם בעיר תיירותית הנקראת על שם הגנרל/המושל/המצביא המפורסם חורחה/קרלוס/אלחנדרו/חוסה ארקדיו/אאורליאנו מנדוזה. במנדוזה נתוודענו לראשונה לקונספט המעניין של חשמלובוסים. מדובר
בטראמים המוכרים לכולנו מרחובות אירופה הקלאסית, אך ללא מסילה ולמעשה הם פשוט אוטובוסים שהוסבו ומחוברים עכשיו לכבלי חשמל למעלה. רעיון מעניין שגורם לך לחשוב למה בעצם לא עשו ככה גם באירופה, ואז נופל לך האסימון. כי זה מטומטם. כי אם הנהג של האוטובוס יסטה טיפה יותר מדי הצידה האוטובוס יתנתק מהכבלים ויישאר תקוע באמצע הרחוב מעכשיו ועד עולם, צריך לראות את זה כדי להאמין.
אחרי שטעמנו מעט מיין מנדוזה המפורסם בעולם כולו (והוא קצת פחות טוב מתירוש אדום, קצת יותר טוב מתירוש לבן), אצנו רצנו לבקר בגן החיות המרהיב של מנדוזה, התמונות היו מדברות בעד עצמן אם הייתי מצליח להעלות אותן, אבל כנראה שאני לא אצליח ולכן פשוט תצטרכו להאמין לי שמדובר בגן חיות מרשים בבילבולו המסחרר, על כל כלוב קיים שלט שמבהיר לך היטב אילו חיות לא תוכל למצוא בתוך הכלוב, למשל אין ספק שצבי סיני הוא בפירוש לא חיה גדולה במשקל 5 טונות בעלת חדק ארוך שאוכלת חציר ויש לה שלט על הצוואר שכתוב בו: ¨אני פילי הפיל¨. גורם נוסף לבלבול כפי שתוכלו לראות בתמונות הוא ליברליות
היחסית בכלובי החיות, והראייה המודרנית והמפוקחת שגורסת שבדיוק כמו שחיות יכולות להיות בתוך הכלוב, הן גם יכולות להיות מחוצה לו. מה זה בעצם בפנים ובחוץ? מדובר במושגים שהאדם המדכא המציא ולא באמיתות של הטבע. לשמחת כולנו הליברליות הזו הפסיקה באיזור של הדובים וחתולי-העל (טיגריסים, אריות, פנתרים, ברדלסים ואינקוגניטו הכפול). אחרי גן החיות הלכנו להירגע במשחק סקווש מרענן. כן, סקווש. נכנסו לנו לקלאב מהיוקרתיים ביותר בכל ארגנטינה לבושים בדגמ¨חים עם כיסים פנימיים, תיקי גב של מטיילים ונעלי גורטקס ודרשנו שיסדרו לנו מגרש תכף ומייד. אחרי זמן קצר הורשינו לשחק ובכך הצטרפנו למועדון האקסקלוסיבי של ישראלים משחקי-סקווש ביבשת. המקומיים פשוט נדהמו מהרעיון שטרקרים יבואו לשחק אצלם בקלאב ולכן תקעו לנו מחיר ללא-מנויים שלא נוכל לעמוד בו: 20 פזו, לשנינו, כולל רקטות וכדור ונעליים. הם גם מאד התעניינו ברמת הסקווש בארץ, אז סיפרנו להם שבארץ אותו דבר עולה בערך 45 פזו, והם כמעט שבקו חיים, גם אצלם סקווש זה משהו שרק העשירים יכולים להרשות לעצמם. אלון וגולדי - אם אתם מספיקים זה נמצא ברחוב אחד אחרי הכיכר, גאוטיריז או
משהו כזה, תשאלו איפה הגימנסיה ויכוונו אתכם.
ולבסוף היום בבוקר הגענו לעיר קורדובה, עליה באמת אין שום דבר לספר, עוד לא היינו. אז ד"ש לכולם, וכעת לפינה הקבועה החדשה במיילים שלי.

Menu del Dia

היום בתפריט מופיעה גלידת חאווחה אותה השמצתי במייל קודם ודור קרא לי לתקן את דרכיי. ובכן, גלידת חאווחה היא ללא ספק הגלידה הטובה בעולם, מרקם עדין וקטיפתי של גלידה בטעמים נפלאים החל בסורבה לימון, דרך גלידת אלקלפטה וכלה בשוקולד פרופונדו העשיר והחזק. הידד לשפים האמונים על מלאכת הכנת הגלידה הנפלאה וכל המגיעים לברילוצ'ה, חפשו איזשהו מישהו עם כובע-צעיף מטופש שנראה ישראלי ותעקבו אחריו במשך 5 דקות, הוא כנראה הולך לשם.

Link for new pictures (I´ll try again to upload):
http://pg.photos.yahoo.com/ph/assafromm/album?.dir=/81e8&.src=ph&.tok=phkpW3CB1jDMNq.x

Hasta luego,
Assaf.