לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

תקופת מעבר בין תחכום ל.. לא.

כינוי: 

בת: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014


פתאום אני מרגישה שהחודש וחצי האחרונים נמתחו על גבי כמה שנים. עברו רק יומיים מאז שנפרדנו ואני פתאום מרגישה שאני מתגעגעת לעצמי. ממש. כל הזמן הרגשתי מוגבלת, הרגשתי שיש מילים שלא נכון לומר, צעדים שלא נכון לעשות, אפשרויות שאינן באמת אופציונליות עוד.. והייתי מוכנה לכל זה כי היה את הרגש המסחרר הזה, את ההבנה שאת לא לבד יותר, שמישהו סומך עליך. וכל כך רציתי לרצות אותו וכל כך רציתי לגרום לו להאמין ולהבין שאני באמת אוהבת אותו - שאיבדתי את עצמי. תמיד צחקתי על אנשים שבני הזוג שלהם "לא מרשים" להם לעשות דברים, בני זוג שלא אוהבים את החברים שהם מסתובבים איתם, שהם מעשנים סמים ועוד כל מיני דברים הזויים. אין לאף אחד את הזכות להטיל עלי מגבלות, אבל התעוורתי מהתחושה המסחררת הזאת שמצאתי מישהו שאוהב אותי כל כך. זה מסתתר מאחורי אמירות חזקות כמו "אם לא תכבדי את עצמך אף אחד אחר לא יכבד אותך, אני רוצה שיכבדו את חברה שלי", או "אני לא יכול להסביר לך כל פעם שאת עושה משהו לא בסדר, את צריכה לדעת את זה בעצמך" - הרגשתי אשמה, מצאתי את עצמי מתנצלת על דברים שאין בהם לא הפרה של אמון של הצד השני ובטח שלא דבר שצריך להתנצל עליו. מצאתי את עצמי מתנצלת על מי שאני. 
אני חושבת שאני בן אדם עם הרבה הגיון, גם אם רק מתוקף העובדה שאני חיה כל כך הרבה בתוך הראש שלי ומנתחת כל סיטואציה אלפי פעמים מכל זווית אפשרית. אני חושבת שאני בוגרת, ואני בטח שלא ילדותית. אני חסרת טאקט בצורה שהיא ביותר ממחצית המקרים יותר מלאת חן מחצופה או פוגענית. ועכשיו... אני לא מרגישה חופשיה. עוד לא. אני עדיין מהרהרת בהילוך גבוה על איך אני מרימה את עצמי מספיק גבוה כדי להעז אפילו רק לבחון בעיניים שלי בן זוג פוטנציאלי. הבעיה היא שאני לא יודעת לבחור נכון, הרגשות שלי תמיד נודדים לכיוון בן אדם שלעולם לא יבין אותי. כל מה שאני מחפשת - וזה נשמע קלישאתי בצורה מוגזמת - אבל אני רק מחפשת מישהו שיאהב אותי כמו שאני, מישהו שלא ינסה לשנות אותי. מסתבר שזה מאוד קשה למצוא. זה נשמע כאילו אני צריכה להשתנות אבל אני לא יודעת להיות מישהי אחרת. אני אוהבת את עצמי. אני מאמינה בלשנות את עצמי רק אם אני לא אוהבת את עצמי, לא אם מישהו אחר לא. אני כן בן אדם שמסוגל להגיע לפשרה, עם עומרי הרגשתי שאני מתפשרת כל הזמן ולו לא היה אכפת. עם רועי התפשרתי כל כך הרבה ובצורה הכי מתסכלת שיש - הוא פשוט סירב לראות את זה והאשים אותי שאני אפילו לא מנסה.
לשבור דפוסי פעולה זה קשה מאוד. אני מקווה שלחזור להיות אני לא יהיה לי קשה. בא לי להשתכר עד כדי להקיא ולרקוד כל הלילה. לפני שבוע הוא גרם לי לחשוב שזו אנוכיות וטיפשות לשמה - היום אני מבינה שהוא טעה. היום אני לא חייבת כלום לאף אחד חוץ מלעצמי. 
נכתב על ידי , 17/11/2014 22:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




"לפעמים אהבה זה לא מספיק" - זה מה שאמרתי לו אתמול והוא הסכים איתי בצער. 
בראיה לאחור היום הבנתי שבינתיים בחיים שלי - זה אף פעם לא הספיק.
האהבה הראשונה שלי כל כך פחדה שלאהוב אותי יוציא אותה מהארון שהיא פשוט בחרה להתעלם מהאהבה שלה.


האהבה השניה שלי לא הבין כמה הוא אוהב אותי לאורך כל הזמן שהיינו ביחד ועד שהוא הבין הוא ניסה לשנות את המראה החיצוני שלי.
האהבה השלישית והאחרונה שלי לא היה מוכן להבין את אורח החיים שלי, לא אהב את העבודה שלי, לא אהב את ההתנהלות שלי. הייתי "אינפנטילית", הייתי "מתישה" ומסתבר שגם השקעתי אפס מאמץ במערכת היחסים.


אז מסתבר שלאהוב מישהו בצורה מוחלטת זה פשוט לא מספיק. לחשוב על מישהו יום ולילה, לרצות לראות אותו, לדבר איתו בכל רגע ערות והכרה.


אולי זה נראה שאני מתאהבת הרבה. הפסיכולוג שלי היה אומר לי תמיד שלהתאהב בצורה כנה ואמיתית זו פריבילגיה שלא רבים חווים ושאני צריכה להיות שמחה על זה שזה בכלל קרה לי, על כל הדברים השליליים שזה אי פעם הביא איתו - אותו בכי מר, אותם ימים רבים שלא הצלחתי לתפקד אפילו בצורה מינימלית, אפילו אותן הפרעות אכילה..

אני תוהה אם אני באמת כזו נוראית. אם אני זו שאחראית לכך שמערכות היחסים שלי כושלות פעם אחר פעם. אולי אני באמת ילדה שמנסה לשחק משחק של גדולים. תמיד האמנתי שזוגיות היא עבודה שלא מגיעה עם הוראות הפעלה. כן, יש אינסוף כתבות בנושא זוגיות, מה נכון לא נכון, מה אנחנו חושבות, מה הם חושבים, מה יכול להרוס זוגיות, אלו מחשבות צריכות להיות לי בבחירת בן זוג, מתי את יודעת שבן הזוג שלך לא מתאים לך וכולי.. אבל מפגש זוגי בין כל שני אנשים הוא שונה בתכלית, אני מאמינה שאנחנו אמורים להתפתח ביחד, ללמוד מטעויות, לגשש באפילה כדי להגיע לאיזשהו עמק השווה. אם אחד הצדדים לא מוכן להפתח לצד האחר, אם יש הרגשה גם אם היא חד צדדית שאחד הצדדים מעוכב רגשית, ובעיקר - כשהרע מעפיל על הטוב... זה כנראה בכלל לא זה. וזה מחזיר אותי לשאילה איך יתכן ששני אנשים שאוהבים אחד את השני כל כך, שמאוהבים בצורה אבסורדית, שכיף להם ביחד בקטע מפגר - לא מסוגלים לקבל את זה שצריך להתאמץ וצריך לנסות... ומצד שני, זה לא אמור להיות כל כך קשה. כל כך הרבה סתירות. אני אבודה, אני לא מצליחה אפילו לדמיין רגע שבו אני אתן למישהו חדש לגעת בי, איך עושים סקס שוב בלי רגש, איך מתחילים שוב מהתחלה את המשימה המייגעת הזו של להכיר מישהו ולתת לו להכיר אותך ולקוות שהוא לא משוגע ושהוא לא רק רוצה לזיין אותך ואיך מפתחים רגשות.. אני כבר מעדיפה לשאוב אבק בכל הבית. 

נכתב על ידי , 16/11/2014 18:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





35,349
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , מדע בדיוני ופנטזיה , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'בוטינסקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'בוטינסקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)