אישי ביותר

באותו רגע שפקחתי את עיני רציתי להקיא. הבטתי מסביב וקיבלתי בחילה. ישנתי על מזרון ללא סדין בכל החדר מפוזרים קונדומים על הריצפה ואני נראית כמו אחרי מלחמה. הבטתי במראה ונזכרתי.מה עוללתי? מה שוב עשיתי לעצמי. נרדמתי עם איפור שחור בעיניים שיער פרוע והמכנסי טרניג הכחולים יושבים עלי הפוכים. גם החולצה הפוכה -הפיתק הקטן מקדימה.

למה. אני שוב שואלת את עצמי. לא נמאס לך לשתות את עצמך לדעת. מנסה לשכוח את מה שהיה. לא מצליחה. מנסה להרדם בחזרה. לא מצליחה. בודקת את השיחות האחרונות בפלאפון. לראות מה גודל הבעיה. ואז דמותך עולה לי ושוב אני חוששת. מה אם הוא ידע. מה אם הם יגלו לו. לא הוא לא ידע. אסור שהוא ידע. אני אמות אם הוא ידע.