היום יום שלישי, יום שבת זה נגמר. סופית. בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי. התאהבתי והפעם זה אמיתי.

מצד אחד זו התחושה הכי טובה שיכולה להיות אבל מצד שני זה הרסני. אוף אני אוהבת אותו כ"כ.. אני בוכה.. אני פשוט אהבת אותו, רק עכשיו אני מבינה כמה..

כתבתי לו מכתב ארוך מאוד של 3 עמודים.. ישבנו אצלו באוטו מתחת לבית שלי, ניסיתי להקריא לו את המכתב ופשוט לא הצלחתי.. כל הזמן בכיתי, זה פשוט חנק אותי. לדעת שעכשיו זה אמיתי. כנראה לתמיד. זה אמיתי כי גם הוא כבר התייאש.. כי גם לו כבר נמאס כי הוא לא רוצה. הוא ואהב אותי אני יודעת אפשר להסתכל עליו ולראות את זה. אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי אף גבר מלפניו. זה הבחור הראשון ששכבתי איתו, זה הבחור הראשון שאמרתי לו "אני אוהבת אותך" זה הבחור הראשון שעשה למעני כ"כ הרבה בלי לתת דין וחשבון. אני אוהבת אותו.

כשישבנו אצלו באוטו והוא ראה שאני נחנקת מבכי כבר הוא אמר לי לבוא לשבת עליו, לחבק אותי ולהרגיע. אח"כ שכבנו. רציתי  להרגיש אותו בפעם האחרונה ולקת ממנו הכל משהו שייתן לי כח לשאר הימים.להרגיש כל טיםפת בשר שלו, להריח את הריח שלנו, את הגוף, אותו.

אני שונאת את העולם הזה. 2 אנשים שטוב להם ביחד, אוהבים אחד את השני צריכים להיפרד בגלל שהעולם לא חושב שזה נכון. בגלל זה העולם מחליט את מי אני יכולה ואת מי אני צריכה לאהוב. כוס עמקק של העולם!!! בא לי לברוח מכאן!! להקשיב לו ופשוט לברוח רק שנינו, בלי ייסורי מצפון שעשינו משהו רע. להיפך, טוב לנו ביחד אז מה קרה? למה מישהו אי פעם שאל אותי אם זה בסדר להתאהב? אף פעם לא שאלו אותי אז למה אני צריכה לשאול?

כולם אומרים לי שאני צריכה לחכות קצת ורק בעתיד אני אבין שעשיתי את ההחלטה הנכונה אל עכשיו זה נראה לי כ"כ רע! לא מגיע לו! הוא מדהיםם אני לא מפסיקה לבכות. הבחור הזה שעשה למעני הכל, היה מוכן להתגייר בשבילי ואני זרקתי את זה לכלבים.. פשוט כי אני פחדנית שדופקת חשבון! חרא בעולם הזה. פשוט מגעיל. בא לי להתאבד.