הכי בעסה לכתוב כמעט פוסט שלם ובסוף הוא נחמק!!

מהתחלה..לא להאמין שכבר עבר יותר מחצי שנה מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה.. לפעמים פשוט בא לי לחזור אחורה בזמן..

בכל מקרה אני נמצאת כרגע בתקופה מבלבלת מאוד.. בין התקופות היותר לא מובנות בחיים שלי... אני אסביר.

אני וברק עדיין ביחד.. לא להאמין כבר כמעט שנה.. בעצם 10 חודשים!! הקשר הזה מפתיע אותי... בחיים לא האמנתי שממה שחשבתי לפני הפגישה הראשונה על הקשר הזה ייצא משהו כזה.. רציני..

בכל מקרה הוא כבר בן 28 ואני כבר בת 21 ועברנו הרבה ביחד... הקשר הזה עבר הרבה עליות ומורדות.. בעיקר מבחינתי..יש רגעים שמושלם לי איתו ואני אומרת לעצמי כוסאמק הפער גילאים אני אוהבת אותו וזה מה שחשוב ויש רגעים שאני פשוט מוצאת את עצמי לא מתקשרת עם הבנאדם.. מין חוסר כימיה כזו של אין נושא שיחה הדברים קצת חורקים ולא כזה כיף ואני אני אומרת לעצמי שזה קשר נחמד וקליל עד הטיסה ומה הביג דע\יל מה אכפת לי להנות בינתיים.. העניין הוא שזה לא ככה ואני יודעת שבכל העניין אני עובדת רק על עצמי פה..אני נקשרתי אליו ואני יודעת את זה.. העניין הוןא שהוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי ואנחנו כבר 10 חודשים ביחד!!! אחרי הקשר עם אפי שזה בא כ"כ מהר ובלא צפוי פה אני מרגישה שכאילו משהו לא בסדר.. זורם לא נכון... הרי הוא כבר היה אמור לומר את זה אם זה מה שהוא מרגיש... לא? אבל מצד שני הבנתי כבר עם מי יש לי פה עסק, עם בחור סגור מאוד שלא אוהבת לדבר על רגשות, על העבר על קשרים כאילו שהוא מסתיר משהו..אני מתה לדבר איתו על זה לשאול אותו מה לעזאזל אתה פאקינג מרגיש אבל כנראה שאני מפחדת.. מפחדת מהתגובה.. מפחדת מהשתובה מפחדת מההשלכות של זה.. כאילו שאם הוא אומר לי "אני עדיין לא יודע מה אני מרגיש" זה דיי ברור שכנראה הבחור גם לא ירגיש לעולם.. ואולי מזה אני מפחדת.. להתמודד על זנה... עם פרידה ועם כל מה שכרוך בזה.. אני באמת חושבת שהפרידות האחרונות שלי (שמעון, אשר) השאירו בי מין איזו צלקת כזו..שריטה.. הפחד מפרידה.. לזחור שוב לתקופה הזו.. הדכאונית שכל דבר מזכיר לך שאתה בוכה כל היום.. קם בבוקר ובוכה, הולך לישון בוכה... הורג את עצמך על איך עשית את זה לעצמך כשבעצם לא היה לך כ"כ נורא ומה בעצם עדיף? איזה מצב? הקודם הוא עכשיו? בכל מקרה אני הרבה פעמים מזכירה לעצמי שאני בסה"כ בת 21 והחיים עוד לפני וכנראה שפרידה אחת או שתיים לא יהרגו אותי אבל זה העניין של לעבור את זה.. קשה לי עם פרידות ואני מתה מפחד מזה..

אני מתכננת לטוס עוד פחות משנה עם אלה וטליה לדרום אמריקה לחצי שנה.. זה הורג אותי. מצד איד אני מתה לעוף מפה ולהתחיל לחיות סוף סוף את החיים כמו כולם!!! כל העולם כרגע בחו"ל נהנה מהתקופה הכי יפה בחיים שלו ואני עובדת בנתבג עם משמרות זוועה חוטפת כל היום צעקות מנוסעים.. אני רואה תמונות בפייסבוק של אנשים ופשוט בא לי לצרוח!! איך הגעתי למצב כזה?? מהבחורה שידעה בדיוק מה היא הולכת לעשות אחרי הצבא פתאום הכל כ"כ מעורפל.. אחרי 8 חודשים באזרחות ועדיין לא קרובה אפילו לחצי ממה שהיא צריכה לחסוך לדרום אמירקה...

מצד שני יש כמובן את ברק, שידוע לי שהוא גם כן משפיע על כל העניין.. זה ברור שאם אני אטוס נצטרך להיפרד.. או לתקופה או לתמיד... אני לא אוכל לצפות ממני לחכות לי חצי שנה ביודדעין שלא בטוח שנחזור להיות ביחד.. וגם אני מתארת לעצמי שלמרות כל מה שהוא אומר.. הוא כבר מבין שהוא בשלב בחיים שהוא צריך להתמסד.. לצמוא מישהי... משפחה.. הוא כבר קנה בית משלו עם משכנתא והכל .. כנראה שהוא רואה את העתמיד הקרוב שלו שם.. ולא נראה לי שזה כיף לחזור לבית ריק.. אני לא רוצה לעצור את עצמי שם, בטיול של החיים שלי.. אבל מצד שני אני באמת לא רואה את עצמי בלעדיו אני מאוהבת בו באמת ובתמים.. ונמאס לי לבכות כל פעם שאני חושבת על זה.. אני מרגישה שהזמן שלי איתו הולך ואוזל כאילו מישהו עומד חלי עם סטופר ואומר לי מעכשיו יש לך 10 חודשים להיות עם ברק וזהו שם זה נגמר!! לא כי רצינו אלא כי ככה החים. אני יודעת שאני לא מוכנה לוותר על הטיול הזה, לא מוכנה לוותר על עצמי בשביל אף קשר אבל למה זה צריך הליות כ" קשה.. למה הטיול הזה שהיה תמיד החלום של חיי הפך בין רגע לסיוטשלי משהו שאני רק רוצה לדחות..משהו שמאיים על הקשר שלי עך האהבה שלי...

אני לא יודעת מה יהיה ובאמת יש עוד זמן והרבה דברים יכולים להשתנות אבל ככה גם חשבתי לפני חצי שנה והנה אנחנו עדיין ביחד ואני עדיין חושבת על זה.. משהו דרסטי מאוד בחיסים שלנו צריך לקרות כדי שניפרד או לא יודעת מה.. מצד אחד לפעמים אני אומרת שאולי הקשר הזה לא בשביחלי.. בחור שגדול ממני ביותר מדי שנים, לא למד בלי תואר, עם בית  כאילו הרבה דברים לא זורמים שאיך שאני רואה את החיים שליואז אני אומרת לעצמי אולי זה טוב הטיסה הזו.. החו"ל לנקות את הראש לדעת מה באמת אני רוצה מה טוב לי.. אולי אני אפגוש שם מישהו שיעשה לי סדר בראש.. אין לי מושג אולי אני אחוזר ואבין שזו אהבת חיי.. רק מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי...

אני זוכרת שדיברתי איתו על לפני כמבה חודשים.. התנשקנו ופתאום התחלתי לבכות ואמרתי לא שאני לא יודעת מה יקרה איתנו שאני אמורה לטוס ואני בחיים לא הייתי בקשר שאני יוןדעת שיש לו דד ליין.. וקשה לי כי אני מתחילה להרגשי דברים.. הוא חיבק אותי ואמר לי שאין טעם לחשוב על זה יותר מדי כי יש עוד מלא זמן (אז באמת היה הרבה זמן) ושהרבה דברים יכולים לרות.. או שניפרד או שהוא יחכה לי או שהוא יצטרף אלי.. העניין הוא שהוא היה מאוד קליל בעניין הזה ואמר שהוא נפרד מחברה שלו שהיו שנתיים ביחד בגלל הטיסה.. הדבריפם שהוא אמר לא ממש עודד אותי אני חייבת לומר אבל אמרתי שאני אאמץ את הגישה הקלילה שלו ואם בחור בן 27 חושב ככה אין סיבה בשחורה בת 21 תחשוב ככה..

בכל מקרה אני מבולסלת אני מקווה שעוד שנה אני אסתכל על מה שכתוב ושאני אהיה בנקודה אחרת.. יותר ברורה בחיים שלי.. עם או בלי ברק אני לא יודעת...

צ'או