לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אלמלא הייתי כותב כדי לרוקן את מוחי, הייתי משתגע. - לורד ג'ורג' ביירון

Avatarכינוי: 

בת: 35

ICQ: 379282910 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

פצע


שקט.
הבית ריק.
אמא ואבא לא פה, שוב..
מקווה שיחזרו מחר, עם פחות ריח של בית חולים ממה שאני מצפה לו כרגע.
הם השאירו מאחוריהם כלכך הרבה שקט...

ריקנות.
אני שוב תופסת את הפלאפון ושומרת עליו קרוב אליי.
כי הוא שוב הפך להודעה, לשיחה קצרה ולחוצה "הכל בסדר, אני אוהב אותך."

"חכי לי"

האם אני מאושרת? האם יש לי מה לשנות בקשר לזה?
אני זקוקה לכל כך הרבה. אני מרגישה את הגרון חונק.
קר לי. ממש כאילו אמצע החורף.
אני רואה מטושטש. דמעות...כבר שעה רק דמעות.
למה הוא היה צריך ללכת?
למה אני בסוף תמיד נעזבת? תמיד צריכה לחכות?
נמאס לי לחכות.
אני לא רוצה שיעזבו אותי יותר..
אני לא רוצה שישאירו אותי יותר לבד..

ובכל זאת...ככה אני תמיד מוצאת את עצמי בסוף.
עצובה לבד בחושך.
נכתב על ידי , 29/4/2008 00:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של markofka ב-30/4/2008 22:51


6,715
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרוס_פיה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רוס_פיה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)