חמישי בערב, שישי, שבת, ראשון, שני, שלישי. ואת כל הזמן הזה חייתי בלעדיך. זהו, זה נגמר, ואני, אני ממשיכה הלאה בחיים שלי, אני אהיה בסדר, אני כבר בסדר, למען האמת. אבל יש כמה דברים שאני רוצה, או יותר נכון צריכה להגיד לך כי אחרת, אני לא אסגור מעגל. ויום אחד אתה תשמע אותי אומרת לך אותם, אבל אני עוד לא מוכנה לזה, אז בינתיים אני רק אסדר את הראש ואכתוב אותם. אולי אם לא יהיה לי אומץ אני בסוף אשלח לך קישור ודי.

בימים האלו שמלדבר איתך 7000 פעם ביום לא שמעתי ממך מילה, למדתי על הקשר המדהים הזה שהיה לנו יותר אני חושבת מכל המריבות, וההשלמות שלנו ביחד.

הבנתי את הטעויות שעשיתי, הבנתי שלפעמים הדרישה שלי, שלא הייתה יותר ממה שהורגלתי אליו על ידך, חנקה אותך. שזה שאני רגילה שכל בוקר אתה מתקשר להגיד לי בוקר טוב, ושכל ערב אנחנו מדברים, וגם באמצע- משהו שהתחיל משנינו, נהיה נורמה אולי שחייבה אותך יותר מידי. שזה שאמרת לי תמיד שאני מושלמת ושתעשה הכל בשבילי, לא נתן לי שום זכות לדרוש ממך בקטנוניות לוותר על יום עבודה בתנועה כדי לפגוש אותי, במקום זה הייתי צריכה להציע לבוא לעזור.

הבנתי גם שהגדרתי את עצמי דרכך, טעות גדולה ביותר. לא היה לי ביטחון עצמי, לא אהבתי את עצמי, את אתה היית הבטחון העצמי שלי, אתה אהבת אותי בשבילי. לא עבר אפילו שבוע, אז אני לא יכולה להגיד שאני כבר בן אדן שלם, אבל מרגע שהבנתי את זה, אני בהחלט הולכת ומתקרבת לשם.

וגם אתה עשית טעויות. אני לא יכולה לדעת אם זה נכון, אבל כשאמרת לי "את מצפה מבן הזוג שלך כל כך הרבה, אז אל תותעי אם את מתאכזבת" הבנתי משהו.

הבנתי שבכל הפעים האלה, שרבתי איתך, בכיתי לך כי אנחנו כן או לא נפגשים, כן או לא מדברים, מי התקשר למי ומתי, כל הריבים הטיפשיים והילדותיים שלי, מבחינתך- היו פעמים שבהן אכזבת אותי. היית בטוח, ובזה אני מאמינה באמת, היית בטוח שאני מושלמת, כשהסתכלת עלי יכולתי לראות את השורה "יום אחד הוא התעורר והבין והוא מחזיק את הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה" בעיניים שלך. לא הבנתי אף פעם למה אתה חושב ככה, אבל משום מה חשבת. או שאתה עדיין חושב, אני מקווה שאולי כן.

אני חושבת שהיה לך קשה לוותר, להילחם, ועדיין לחשוב שאתה מאכזב אותי, שזה שחק אותך מבפנים.

היית צריך להבין, שלא משנה מה אני אומרת, משנהכמה אני אוהבת אותך, ולא משנה מה לא יכולת לאכזב אותי. אפילו אם הלכתי לישון בוכה רק שמחתי שיש לי אותך, ועצם המחשבה הזאת ניחמה אותי.

ואתה יודע מה? אני לא אחזור על הטעויות האלו. אני לא יכולה לדמיין אותי עם מישהו אחר כרגע, אני לא יכולה פשוט. כל פעם שאני אפילו מנסה עולה לי השנה ושלושה חודשים שלנו. אני לא רוצה. (ובאיזה מקום בתוכי אני רוצה להאמין שלא משנה מה, מה שאמרת לי יום חמישי,, שאתה אוהב אותי יותר מכל אדם אחר, שלא תוכל להרגיש את מה שאתה מרגיש עם מישהי אחרת,עדין נכון. אני רוצה לחשוב שלא משנה כמה חרמן תהיה, לא תעשה כלום עם מישהי אחרת. ואני רוצה להאמין בזה בשבילך, ולא רק בשבילי, ואתה מכיר אותי כ"כ טוב שאני אפילו לא מרגישה שאני צריכה להסביר למה)

אבל אני מניחה שיום יבוא ושנינו נהייה עם מישהו אחר, לא יודעת מתי זה יהיה, אבל אני כן יודעת שעל הטעויות שלי אני לא חוזרת. ואני מקווה בשבילך, שגם אתה לא תחזור על הטעויות שלך.

למה אני מקווה? כי אני אוהבת אותך, זה מאוד פשוט. אני יודעת שלא נהיה יחד יותר, אבל זה לא משנה, כי אהבה כל כך גדולה לא נעלמת בכמה ימים, גם לא בשבוע. אני לא יודעת בכמה זמן כן, אבל אני מניחה שלא תהייה לי ברירה אלא לגלות בעצמי.

אתה יודע הכל עלי ואני יודעת הכל עליך, ואני מקווה מאוד שלא תשתמש בזה נגדי, זה לא מתאים לך,אבל אין לדעת.אני גם מקווה שכשתהיה לך עוד חברה, לא תדבר עלי כמו שדיברת איתי על האקסית, אני מקווה שלא משנה כמה זמן יעבור, אני עדיין אהיה משהו משמעותי ומיוחד בשבילך, משהו טוב, איזה רף מסויים, אולי אפילו משהו להתגעגע אליו. ברור לי שזה מה שתהיה בשבילי.

ואני שונאת את העובדה שאני צריכה להתגעגע לזה, שונאת את זה שאין לי אותך יותר. לא רוצה להיזכר בך ובכמה כיף היה אז, ובכמה מצחיק היה ביום ההוא, ובדרך המסויימת שאתה אומר את המילה הזאת שתמיד מצחיקה אותי, ואיך אני גורמת לך לצחוק וללהגיד "יווו מתוקה שלי אני אוהב אותך כל כך" כשאני אומרת את ה"טאם טאם טאאאם" בדיוק במקום המתאים.

וכל היום לא בכיתי, וגם אתמול לא, ועכשיו אני כן קצת, אבל זה נכון. לא רוצה לחשוב שכל הדברים האלו לא יקרו.

אבל אני מבינה שבמקרה הזה מה אני רוצה לא משנה. וזה מה שיהיה, ובמקום לחשוב על הדברים האלו ולראות אותם רק כמשהו שלא יהיה לי בעתיד, אני משתדלת לחשוב עליהם כמשהו נהדר ומדהים שהיה לי בעבר.

בהתחלה חשבתי שזה לא הוגן שלא הייתי מאושרת אף פעם בחיים שלי לפניך, כלומר, הייתי שמחה, אולי גם חוויתי רגעי אושר, באופן כללי היה לי טוב בחיים בדר"כ אבל אף פעם לא הייתי מאושרת כדרך חיים עד שאתה באת. ואז היה לי את האושרף לקצת פחות משנה וחצי, ואז זה נלקח ממני. באמת שחשבתי שזה לא הוגן.

אני עדין חושבת שמגיע לי להיות מאושרת, רק שהבנתי שהאושר שלי לא צריך להיות תלוי בגורם חיצוני. החלטתי לבחור באושר. זה נשמע מטומטם ופלצני, אבל זה אמיתי יותר מלהגדיר את עצמך ואת האושר שלך דרך אדם אחר. זה גם קשה יותר, אבל אני אלך בדרך הקשה הזאת, ובסופה- יהיה לי טוב.

במשך שנה וחצי היית החבר הכי טוב שלי, אני מקווה לחשוב שאולי עוד נוכל להיות ידידים, אתה אמרת שאתה רוצה, לא?

כרגע עוד קשה לי להתמודד עם זה, עם לדבר איתך, ואני מניחה שגם לך כי כשחזרת מירדן לא התקשרת, ואיכשהו לא נראה לי שזה כי אני לא מענינת אותך יותר.

וגם מפחיד לי, מפחיד לי לחשוב על לדבר איתך ולשמוע על החברה החדשה שלך, לשמוע שאתה לא אוהב אותי יותר.

אבל יודע מה? יום אחד, אולי לא עוד כ"כ הרבה זמן, אני אתגבר על הפחד הזה, ואני מקווה שגם אתה, ואנחנו נדבר.

כדאי לך לדבר איתי באופן כללי כי יש לך עוד כמה דברים אצלי, אני באמת צריכה להחזיר לך אותם בהזדמנות P:   .

וזהו אני מניחה, אולי רק.. אולי רק עוד דבר אחד.זו תקופה לא קלה בשבילי ובתקופות כאלה אני רגילה להתקשר אליך. אתה עזרת לעבור את ההטרדה המינית כשחשבתי שהחים שלי לא יחזרו להיות נורמלים שוב, וזה נראה כאילו רק אתה יכול לעזור לי לעבור את זה, אבל אתה לא יכול. בחרת לא להיות יכול.

ואני קצת כועסת עליך, או בעצם מקנאה בך שכשבכית ונשברת, אני הייתי שם כדי לחבק אותך ואני, כשאני בוכה, יש לי חברים, והורים ובנות דודות נהדרות, אבל נראה כאילו חיבוק ממך היה פותר את הכל ודי.

וכולם בערך אומרים לי שעוד נחזור, אבל בחיים אי אפשר לדעת.אולי. אולי לא.

לילה טוב.

ממני, הולכת לישון בלי לדבר איתך.מי היה מאמין לפני שבוע שמצב כזה בכלל אפשרי.

מעין.