הימים האחרונים נהדרים ונוראיים בערך באותה מידה.

השגרה מסביבי, יחד עם החורף שנפל עלינו, שוחקת אותי. תקופת המבחנים מתמשכת לה ואני... אף פעם לא ידעתי לחרוש. אבל הפעם אין לי ברירה. לפחות אני רואה תוצאות (בינתיים קיבלתי חזרה 100 באנגלית ובכימיה :)  )אבל עדיין.

היום הזה היה אמור להיות מוקדש למתמטיקה, ובקושי עשיתי משהו. זה לא בשבילי כל העניין הזה.

אם בדר"כ הייתי בטלפון שעות עם נטע, זה נעלם. היא ויתרה עלי, ואני כנראה... כנראה שעצם הויתור עצמו גרם לי לוותר קצת עליה.

יונתן, שהוא אחד האנשים היותר קרובים אלי בעולם בזמן האחרון גרם לי לראות איך בעצם אני לא מתאמצת בכלל, איך חברות של שנים הלכה לפח כי בעצם לאף אחד אין כוח להתמודד עם זה. אז פשוט זורמים.

לפחות יש לי את שאר החברים שלי, את חי כמובן, ואת יונתן.

תמיד הוא רוצה שאני אזכיר כמה הוא נהדר, ואולי גם אסדר תמונה ומספר טלפון לטובת בנות המין הנשי מבין הקוראות, אז היום אני אזכיר אותו אבל בהקשר אחר קצת.

למרות שאני מזכירה שהוא פנוי שרירי ופתוח להצעות P:

בדר"כ הוא זה שמריץ צחוקים, עושה שטויות, לא לוקח שום דבר קשה מידי, לפעמים אפילו לא חושב על השלכות. אבל לאחרונה יצא לי להכיר צד שונה ומקסים שלו. הכרתי את הצד הזה עוד קודם, אבל אצל יונתן כל פעם שנראה לך שתפסת, שפענחת את החידה, זה נעלם. חוזרים הצחוקים, והשטויות.

אנחנו מדברים הרבה, שיחות נפש אפילו, אני מספרת לו דברים שאת חלקם לא סיפרתי גם לחברות הקרובות שלי וזה מפתיע אותי. גם השפעתי עליו לעשות משהו בזמן האחרון, והוא הקשיב לי באופן כזה שרק טוב יצא. אני שמחה ממש.

עדיין יש את הצחוקים שלנו, אבל יש גם מעבר.

הוא אדם נדיר, יונתן, באמת שכן.

אולי באמת יש סיבה לפגוש אנשים.

אולי.

אתמול לי ולחי הייתה את "המריבה הראשונה שלנו". בקושי אפשר לקרוא לזה מריבה, סתם חוסר הביטחון של שנינו נכנס לפעולה.

כבר הספקתי לשכוח שבין זוגות יש את הדברים האלו.

כבר שכחתי שלא הכל מושלם במאה אחוז מהזמן.

אבל אני מעדיפה את הצרות האלו, צרות של אהבה, מאשר צרות של בדידות.

-

ולשם הפרוטוקול, הכל נפתר מהר מאוד באס אם אסים קיטשים, והיום בבוקר כאילו כלום לא קרה.

-

עכשיו אני לא אוכל להיפגש איתו עד שבוע הבא, מצד שני אם מישהי הייתה מתלוננת לי כשהייתי עם ארז על זה שהיא פוגשת את חבר שלה "רק" בביה"ס כנראה שהייתי מעיפה לה כאפה כי הייתי רואה אותו פעם בשבוע וזהו.

אז אין תלונות. לפחות לא יותר מידי.

עוד שבועיים יומולדת ואין לי מושג מה אני עושה, מתי, מי מוזמן ולאן.

אבל גם זה צרות טובות.

(נעה, למקרה שתהית, את מאוד באה אליי. וזאת אפילו לא שאלה.)

לילה מקסים שיהיה =)

fontaine