תמיד הייתי יותר חולה מאחרים.

כשהייתי קטנה העברתי מחוברת לאינהלציה שעות, ובכנות- כל מי שמסתובב איתי יעיד ש360 יום בשנה אני לא מריחה כלום כי האף שלי סתום.

בנוסף לזה יש לי גם נטיה מחרידה לפגוע בעצמי והגעתי למיון לא מעט פעמים אחרי שנפלתי מהאופניים ודברים מהסוג הזה. בכלל... את בית החולים שניידר אני מכירה טוב טוב, ואת סניף קופת החולים שלי בכלל אין מה לדבר.

אבל זה אף פעם לא ממש פגע לי בחיים. כלומר, נכון... ביומולדת 11 שלי היה די ג'יי בחצר וכל הכיתה רקדה ואניעליתי למעלה לנוח כי היו לי 40 מעלות חום, ובגן הייתי מפספסת מלא פעמים את ההתחלה של אקס מן כי האינהלציה עושה המון רעש... אבל אלו לא באמת בעיות רציניות.

העניין הוא שכבר בערך שבועיים יש לי איזו בעיה חדשה. הייתי מסבירה מהי אבל אני לא באמת יודעת.. הדופק שלי גבוה מידי והלחץ דם הרבה יותר מידי נמוך. בנוסף לכל זה הרופא שומע רשרוש בלב (מה שאומר שיש בעיה בהפרדה של המחיצות בלב, אבל יש את זה למלא אנשים וזו לא באמת בעיה בדרך כלל) והבדיקות דם מראות עם נפח כדוריות דם אדומות נמוך מידי בדם וכך גם רמות החלבונים והסוכר.

מה זה אומר? אני לא כל כך יודעת. כבר עשיתי מליון בדיקות ויש עוד כמה.

בעצם אני כן יודעת מה זה אומר.

זה אומר שאמא שלי לא נותנת לי לצאת מהבית, שאני יושבת ולומדת לפסיכומטרי כל היום וזהו.

נמאס לי, באמת.

לפני בערך רבע שעה קרה לי משהו די מלחיץ- קמתי, הכל נהייה שחור ונפלתי.

אבל זה כל מה שזה היה- מלחיץ.

עכשיו היא רוצה לקחת ממני את היציאה היחידה שעוד מותר לי (למקס ברנר עם חברות שלי, כי גם ככה רמת הסוכר נמוכה P:  ) ובמקום זה ללכת לחדר מיון.

נשמע כיף לא?

זהו, אני מתוסכלת ורציתי להוציא את זה החוצה.

(ד"א, בארצות הברית היה כיף ברמות מטורפות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)