הימים האחרונים נהדרים ונוראיים בערך באותה מידה.

השגרה מסביבי, יחד עם החורף שנפל עלינו, שוחקת אותי. תקופת המבחנים מתמשכת לה ואני... אף פעם לא ידעתי לחרוש. אבל הפעם אין לי ברירה. לפחות אני רואה תוצאות (בינתיים קיבלתי חזרה 100 באנגלית ובכימיה :)  )אבל עדיין.

היום הזה היה אמור להיות מוקדש למתמטיקה, ובקושי עשיתי משהו. זה לא בשבילי כל העניין הזה.

אם בדר"כ הייתי בטלפון שעות עם נטע, זה נעלם. היא ויתרה עלי, ואני כנראה... כנראה שעצם הויתור עצמו גרם לי לוותר קצת עליה.

יונתן, שהוא אחד האנשים היותר קרובים אלי בעולם בזמן האחרון גרם לי לראות איך בעצם אני לא מתאמצת בכלל, איך חברות של שנים הלכה לפח כי בעצם לאף אחד אין כוח להתמודד עם זה. אז פשוט זורמים.

לפחות יש לי את שאר החברים שלי, את חי כמובן, ואת יונתן.

תמיד הוא רוצה שאני אזכיר כמה הוא נהדר, ואולי גם אסדר תמונה ומספר טלפון לטובת בנות המין הנשי מבין הקוראות, אז היום אני אזכיר אותו אבל בהקשר אחר קצת.

למרות שאני מזכירה שהוא פנוי שרירי ופתוח להצעות P:

בדר"כ הוא זה שמריץ צחוקים, עושה שטויות, לא לוקח שום דבר קשה מידי, לפעמים אפילו לא חושב על השלכות. אבל לאחרונה יצא לי להכיר צד שונה ומקסים שלו. הכרתי את הצד הזה עוד קודם, אבל אצל יונתן כל פעם שנראה לך שתפסת, שפענחת את החידה, זה נעלם. חוזרים הצחוקים, והשטויות.

אנחנו מדברים הרבה, שיחות נפש אפילו, אני מספרת לו דברים שאת חלקם לא סיפרתי גם לחברות הקרובות שלי וזה מפתיע אותי. גם השפעתי עליו לעשות משהו בזמן האחרון, והוא הקשיב לי באופן כזה שרק טוב יצא. אני שמחה ממש.

עדיין יש את הצחוקים שלנו, אבל יש גם מעבר.

הוא אדם נדיר, יונתן, באמת שכן.

אולי באמת יש סיבה לפגוש אנשים.

אולי.

אתמול לי ולחי הייתה את "המריבה הראשונה שלנו". בקושי אפשר לקרוא לזה מריבה, סתם חוסר הביטחון של שנינו נכנס לפעולה.

כבר הספקתי לשכוח שבין זוגות יש את הדברים האלו.

כבר שכחתי שלא הכל מושלם במאה אחוז מהזמן.

אבל אני מעדיפה את הצרות האלו, צרות של אהבה, מאשר צרות של בדידות.

-

ולשם הפרוטוקול, הכל נפתר מהר מאוד באס אם אסים קיטשים, והיום בבוקר כאילו כלום לא קרה.

-

עכשיו אני לא אוכל להיפגש איתו עד שבוע הבא, מצד שני אם מישהי הייתה מתלוננת לי כשהייתי עם ארז על זה שהיא פוגשת את חבר שלה "רק" בביה"ס כנראה שהייתי מעיפה לה כאפה כי הייתי רואה אותו פעם בשבוע וזהו.

אז אין תלונות. לפחות לא יותר מידי.

עוד שבועיים יומולדת ואין לי מושג מה אני עושה, מתי, מי מוזמן ולאן.

אבל גם זה צרות טובות.

(נעה, למקרה שתהית, את מאוד באה אליי. וזאת אפילו לא שאלה.)

לילה מקסים שיהיה =)

fontaine

היי היי וסופשבוע מצויין שיהיה, בתור התחלה.

היום לפני שלושה חודשים אני וארז נפרדנו.

זה לא חדש.

מה שכן חדש.. טוב, נתחיל מההתחלה.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם (שהיה די מזמן) יצאתי לפני קצת יותר משבועיים וחצי ל "מסע ישראלי מבראשית"  שזה טיול של שישה ימים שהוא מטעם ביה"ס, אבל לא ממש קשור אליו זאת הייתה חוויה מדהימה.

הטיול מתחיל בזריחה בנגב, ממשיך צפונה ונגמר בסופשבוע בירושלים דרך התנדבות בקריית גת, ביקור במוזאיון הפלמ"ח, ועוד המוון דברים. באמת שהיה איכותי.

רק לכל הקטע של הדת לא כל כך התחברתי. אבל אני חושבת שזה היה הטיול הכי טוב שהיה לי, חוץ מקורס מד"צים.

פוסט תמונות יבוא.

אבל עזבו, קרה משהו בטיול הזה, שהוא לא כל כך צפוי.

מסוף כיתה ט' יש לי ידיד ממש ממש טוב בשם חי. חי הוא גם בקבוצה שלי בתנועה, וגם איתי בשכבה, שזה נדיר כי אני לומדת מחוץ לעיר.הוא היה החבר הכי טוב שלי במשך רוב כיתה י', ואיפשהו לקראת החופש הגדול האחרון איבדנו קשר. זה לא חזר להיות בדיוק אותו דבר.. עד הטיול.

בלילה הראשון היה קטע לא נעים במיוחד כשלהרבה אנשים בדואים גנבו תיקי גב, עם הפלאפון, המצלמה, הארנק, הכל. להתעצבן יחד על מישהו זה די מאחד, ו.. לא יודעת, מאז שזה קרה הרגשתי כאילו הכל חזר להיות כרגיל. אני והוא חזרנו להסתובב יחד ולעשות צחוקים, להציק אחד לשני וללכת מכות כמו תמיד. רק שפתאום משהו נוסף לזה.

ביום השלישי של הטיול בבוקר אמרתי לחברה הכי טובה שלי, יעל (שגם היא חברת קבוצה וגם בכיתה) שמשהו מוזר קורה. אמרתי לה שנראה לי שמשהו הולך לקרות ביני לבין חי.

טוב, צדקתי.

אני לא יכולה להגיד שלא חשבתי עליו אף פעם לפני זה. בתקופה שהיינו ידידים כולם אמרו שיום אחד נהייה יחד, אפילו אמא שלי. אפילו ארז. אז עברה לי מחשבה של "טוב, בנסיבות אחרות זה יכל לעבוד מעולה, אבל יש לי את ארז כך ש.." ובזה זה הסתכם.

אבל מאז שאני וארז נפרדנו חשבתי על זה יותר ויותר.

וככה, ביום השלישי בלילה ישבנו מחובקים ("כי היה קר") רחוק מכולם על איזו אבן גדולה, מסתכלים על האורות של איזו עיר. ודיברנו ממש הרבה זמן.

איכשהו, אני לא ממש בטוחה איך, פתאום ישבנו ממש קרוב. פנים נוגעות בפנים.

ואז הוא נישק אותי.

הוא אמר שהוא רוצה להיות איתי כבר מאז תחילת כיתה י', ושכולם שמו לב לזה חוץ ממני.

ומאז אנחנו יחד.

כבר שבועיים וקצת.

וטוב לי עם זה.

אנחנו יחד בביה"ס בהפסקות ופעם-פעמיים בשבוע ככה יצא שנפגשנו אחר הצהריים.

אני אוהבת אותו,עד כמה שזה עוד נשמע מוזר באוזניי שלי.

ועוד יותר מוזר- חשבתי שיש רק פסיכי אחד בעולם שיאהב אותי מספיק כדי לחשוב שאני יפהפייה ומדהימה וכאלה, ושזה נגמר איתו.

אז מצאתי עוד אחד. 

ולא רק הוא אוהב אותי, אלא גם ההורים שלו מתים עליי, שזה בכלל טוב. הוזמנתי כבר להצטרף לנופש משפחתי באילת!

רוב חברי הקבוצה לא הגיבו הכי שגרתי. יונתן צעק במשך ממש הרבה זמן "מוזר" על חפצים, ונטע רבה איתי בגלל זה.. סיפור ארוך.

בעע... לא הבנתי כלום ממש שכתבתי, ואתם?

(סליחה, זה עודף מבחנים בזמן הקרוב ויותר מידי חי בראש כדי ללמוד אליהם)

לילה טוב שיהיה.

(וכן, אני מודעת לזה שיש לו שם מוזר, כל הבדיחות על זה- כבר שמעתי או חשבתי עליהן קודם. פינת החי, חי בסרטים, חיז"ל... כולן P: )

(אה, והוא ביקש שכשאני כותבת על זה פוסט -הוא הרי לא קורא כאן- שאני אזכיר את השרירים שלו, אז הרי לכם. שרירים.)

ואו, עברתי את השעות שלי.

ביייייי