כן טוב, כמה זמן יכולתי להשאיר את הדבר הדי מעפן הזה שהיה לי מאז סוף כיתה ח'?

בכל זאת, כמעט שלוש שנים עברו מאז שפתחתי את הבלוג, הגיע הזמן לגוון, לא? לי זה עדיין מוזר ואני צריכה להתרגל אחרי כל הכחול הכהה והשחור שהיה כאן מקודם לבהירות הזאת פתאום, אבל אולי זה שינוי לטובה.

בכל מקרה תודה רבה לבנות החמודות מהבלוג הזה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=538573

שהכינו לי את העיצוב, אני נשבעת שאם היה לי שמץ איך הייתי שמה את הקישור בתמונה איכשהו, אבל אני ומחשבים זה פשוט לא הולך יחד, אני, כמו שאחי היה אומר, כשל בכל מה שנוגע לזה P:

(ויש לי מפריד חדש לפוסט!.. וואו, אני פשוט מתלהבת מכל העסק כמו בת 4...אני מקווה שזה יעבור לי)

אני יודעת שלא הפגנתי איטלגינציה או יכולת מנטלית מפותחת במיוחד בפוסטים האחרונים, אבל זה תוצאה של לחץ מתמיד ועייפות.

יש לי קריטריונים הרבה יותר מידי גבוהים לעצמי, אני מודעת לזה.

אבל יחד עם זה, למרות שהעומס בכלל בכלל לא ירד, להיפך (שבוע הבא יש בגרות הכימיה ומתכונת באנגלית, וגם להגיש פרוייקט שבקושי התחלתי באנגלית ליום ראשון) , אני רגועה יותר. אני מניחה שלזה שהשגרה נשברה קצת יש חלק בזה. אתמול היה ל"ג בעומר, היה כיף ברמות מטורפות. צחוקים עם החברות שלי והרבה אוכל טוב, ואז הלכתי למדורה של ביה"ס והייתי קצת עם חברים משם אבל הכי חשוב עם חי. אני אוהבת את הילד הזה, באמא שלי.הלכתי לישון ב6 בבוקר וישנתי רק 4 שעות מאז, כך שהיום ויתרתי על יומולדת 18 של ידיד שלי ואני פורשת לישון מוקדם.

חוץ מזה שיש גם הצגה בקאמרי בשני, יום בריכה ברביעי, וטעם העיר בחמישי, כך שיש לי למה לצפות. אה, וכמובן יומולדת לנעה. הלוואי שיכולתי לנסוע אליה לגן יבנה, אבל אני עצלנית ועוד אין לי רשיון....אבל זה בהחלט הולך להיות אחד הדברים הראשונים שאני הולכת לעשות החופש!!

גם הפוסט הזה לא בדיוק מוציא אותי הכי שנונה ומתוחכמת בעולם, אה?

כנראה שנגזר עליי ללכת לישון ב10 לטובת הכלל.

לילה טוב לכולם =)

טוב.. הייתי חייבת כבר להעביר את הפוסט הקודם. אני כזאת ילדה דוחה לפעמים... P:

האמת היא שאני כותבת כי אני על סף התמוטטות. היום הייתה מתכונת ראשונה, ונראה לי שכבר עליתי על טעות אחת... אני מפחדת לבדוק. יש לי פול שיעורי בית למחר במתמטיקה, חיבור באנגלית ולהכין קלסר ניסויים בכימיה.אה, וגם מבחן באנגלית. יום ראשון מתכונת בתנ"ך. יום שלישי יש לי ביוטופ שגם אליו אני צריכה להכין דברים פרוייקט ענק באנגלית שבקושי התחלתי. יום רביעי מבחן בהיסטוריה.יום חמישי מבחן באנגלית ויום רביעי שאח"כ בגרות בכימיה. יותר רחוק מזה אני לא חושבת, אם אני אעשה את זה אני פשוט אקרוס.

בקושי יוצא לי לדבר עם אנשים שלא איתי בביה"ס, לא עם חברים מהעיר לא עם אחרים. בקושי עם בנות דודות..

יחד עם כל זה יש את סבא... המצב ממש ממש רע, הלכתי אליו היום, זה פשט איום ונורא לראות אותו ככה, אני לא מצליחה אפילו להעביר את זה למילים. הוא במחלקה סיעודית באיזה בית אבות באופן זמני כי מי שמטפלת בו בדר"כ בבית עברה ניתוח והיא לא יכולה לעשות את זה לכמה זמן. אולי ימצא לו אחת אחרת בקרוב, כי הוא ממש רצה לחזור הביתה.

כמעט בכיתי אצלו.

אה, ובנוסף לכל....................*לתשומת לב הקוראים, אתם באמת אבל באמת לא רוצים לדעת את זה*......... אני משלשלת את נשמתי (נראה לי שהמצאתי ביטוי חדש) כבר יומיים. לא שזה רע כל כך למען האמת, השמנתי ממש מכל הלימודים האלו (אני תמיד אכלת בכמויות דברים משמינים כשאני לומדת כדי לנחם את עצמי על השיעמום..P:  )  בעוד שבועיים וחצי יש יום בריכה, אז אולי לפחת ככה אני אראה נורמלי עד אז.... (לא ברצינות, אני מנסה לנחם את עצמי על זה שכל שעה אני צריכה לשירותים...)

אז תודו שהמצב מחורבן (תרתי משמע).

אוף, יש לי כל כך הרבה מה לעשות אני לא יודעת מאיפה להתחיל אז ני מצאת את עצמי לא עושה כלום כותבת את הפוסט הדוחה הזה על כל הרחמים העצמיים שלי.

תשמעו משהו מוזר... היום כשכתבתי את התאריך על המתכונת הייתה לי הרגשה כאילו הוא אומר משהו מיוחד, אחרי רגע נזכרתי. 13.5.2006 הוא התאריך שאני וארז נהיינו חברים. זה אומר שאם היינו יחד, אז היום זה היה שנתיים.כבר עברה חצי שנה מאז שנפרדנו ובמקום זה מצאתי את עצמי מתנשקת עם חי אחרי יותר מארבעה חודשים יחד. אחרי שנפרדנו פחדתי נורא שאני לא אצליח להתקדם הלאה, אז אני מניחה שזה אומר שמצבי טוב. לפחות בתחום הזה. גם משהו...=)

לקחתי את עצמי מכאן לעשות משהו מועיל.