על הכנרת בזריחה

הדרך חזרה נראת כל כך מייגעת

נקודות ציון נחרטות בזכרון

בתחנה הראשונה אחרי שעליתי , 200 מ' אחורה ממני את הולכת חזרה הביתה

כואבת , מתגעגעת .

החושך כבר מאיים לרדת שעה שהאוטובוס מתחיל את דרכו 

הכנרת כל כך יפה

קרוב להר תבור השמיים נצבעים אדום והכול ממשיך להתמלא געגוע

אי שם ליד כלא מגידו מרגיש איך אני נקרע מבפנים

כביש וואדי-ערה שרק לפני שש שנים היתה בו האינתיפאדה עכשיו מחשבות עליה מושלכות מכל עבר

נרדם .

חולם , כאלו שהיא יושבת לידי באוטובוס

מתעורר אי שם בפאתי העיר

בחלון קצת גשם , קריר

"במקום שאדם חושב שם הוא  "  - אני חושב על הקיבוץ הזה ,והאמת .. אני שם .

יש לי בית שני