וואוו שנים שלא הייתי פה.

ת'אמת התחלתי לכתוב פה מכתב ובסופו של דבר מחקתי אותו...

אמרתי לעצמי "בהזדמנות אחרת"

אז עוד סבתא שלי הייתה חיה...כן כן..הייתה.

בדיוק לפני שבוע 11.2.09 היא נפטרה לי מול העיניים..

אני זוכרת את היום הזה כאילו מישהו צילם וידאו ומראה לי אותו כל יום כל היום.

אני עדיין לא באמת מאמינה שאין לי אותה יותר.

מסכנה שלי כמה שהיא סבלה זה לא מגיע לה...כל כך לא לה.

אני פשוט לא מעקלת את זה...הכנתי את עצמי לזה כלכך הרבה פעמים.

אני לא מאמינה שלא יהיה לי את הימי שבת הקבועים בבית חולים.

אני לא מאמינה שאני לא יוכל יותר להתקשר אליה.

אני לא ישמע את הקול שלה את מילות האהבה שלה..את האמונה שלה בכולם.

היא ידעה הכל עלי היא הייתה האמא השניה שלי.

היא תמיד קיבלה אותי כמו שאני ומי שאני.

אני אוהבת אותך כל כך אני בחיים לא ישכח אותך. את תמיד תהיית חרוטה לי בלב.

ואבא תחזיק מעמד אני תמיד איתך.

אני בחיים לא יאכזב אותך.

נטשה שלי יפה שלי חיים שלי אחותי אני כלכך אוהבת אותך אני פשוט לא יודעת איך להודות לך.

את כלכך עזרת לי..אני כלכך שמחה שהיית איתי ברגע הכל כך קשה הזה שהחזקת אותי שחיבקת אותי.

פשוט הבנת אותי. והיית שם כשהייתי צריכה אותך.

את יודעת שאני לא יודעת להראות רגש...אז אני כותבת לך את זה.(אם רק הייתי יכולה לתאר לך את כמות האהבה שיש לי אליך).

שתדעי שאת הכי חשובה לי בעולם והכל הכל הכל אני יעשה בשבילך תמיד תמיד תמיד.

הדבר שהכי מפחיד אותי..זה הגעגועים.