ככה מול העיניים היא מתפוררת.

איבדתי כל תקווה אני אפילו לא רוצה לכתוב איזה מחשובות עוברות לי בראש.

כמה שהיא הרזתה ועוד מרזה כמה שהיא רזה...

המחלה הזאת פשוט אוכלת אותה ביס ועוד ביס..

אני פשוט נשברת..ואני לא יודעת איך להתמודד אם זה.

כי לקבל את זה אני לא מסוגלת לא שאני לא רוצה אבל אני לא מסוגלת להקל ולקבל את הבשורה שאין מה לעשות עם סבתא שלי אם זה שככה היא תסבול ותקיא ולא תוכל לאכול..

באמת כמה שאני רוצה איכשהו לפחות להקל את זה אני לא מצליחה..

אחרי כל הלחימה שלה היא פשוט הייתה לוחמת ולא נתנה לכלום לשבור אותה...ככה המחלה מנצחת אותה.

היא הדוגמה שלי לכוח ללוחמת לאישה שלא נשברת..ועכשיו שאני רואה אותה פשוט מתפוררת..אין מילה יותר טוב לתאר את זה..אני פשוט לא יודעת איפה להעמיד את עצמי..איך להבין את הגורל הזה..את הסיבה לזה..

"ביקרנו היום בקבר של סבא.. "הייתם צריכים להגיד לו שיחזק אותי שישמור עלי כאן ויעזור לי להילחם""

איך אני אמורה להתמודד..איך אני יכולה להסתכל לאבא שלי או לדודה שלי בעיניים ולדבר על סבתא..

והקטנה היא האושרת הקטן שמעלה חיוך לכל המשפחה.

נטשקה..אוהבת אותך מה הייתי עושה בלעדייך.