פרי-פרי בעונתו יחיה.

..של מוזיאון הכט, שנמצא באוניברסיטת חיפה.

היה נחמד, קצת מביך.

היי, אבל לי אין זכות להתלונן, קיבלתי 1,000 ש"ח (תקציב לנסוע לסיני בסוף השנה).

אה, והם מציגים ארבע עבודות שלי עד מרץ.

רות סוף (סמיילי).

יש עוד כמה תמונות לפתח, יש עוד רגישות לפתח, ובינתיים אני לא מצליח לכתוב מה אני מרגיש. אני אכתוב עובדות, כי אני בחיים, ואני זז ונושם, אבל אני לא מצליח לבטא רגשות - כי כל מה שאני מעלה בדעתי לכתוב מרגיש לי מזוייף (או לחילופין, מציף ברמה כזו שאני לא כל כך רוצה להתמודד עם זה כרגע).

*הייתי במתא"ן (מפעל תרבות ואמנות לנוער) במשך שבועיים וחצי, והתנסיתי בעבודה תיאטרלית בשילוב עם וידאו ומסכים.

*הייתי בפתיחת התערוכה הקבוצתית בגלריה טל שבכפר ורדים, שם מוצגת העבודה הזאת שלי.

*הורדתי חמישה קילו ועד לשורות אלו הספקתי להעלות שלושה חזרה.

*ראיתי שני סרטים בקולנוע - "נודל" ו"משפחת סימפסון".

*ניסיתי להשיג את שהר במשך כמה ימים, ללא הצלחה.

*הייתי במסיבת הגיוס של לירון.

*הייתי ב"עיר הבירה" בירושלים ובהצגה עם בר, ארי וים.

*קניתי משקפי שמש.

*הייתי בירדן שלושה ימים עם הדר, יום וחצי בפטרה ויום וחצי בעקבה.

*הייתי שוב בירושלים וראיתי הצגה קצרצרה של אחות של רסולי במסגרת פסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי.

*הייתי בתל אביב, פגשתי את שרון, אכלנו ביחד "גלידת סבתא" בנווה-צדק ואחר כך הלכנו לבניין של התק"ם כדי לפגוש את "שולחן הש"שינים" שהקימו יותם, רסולי ודניאל, עם מטרה לפרוייקטים סביבתיים. יש הכוונה לעבודה בשביל-סובב-כינרת בסביבות נובמבר. פרשתי מהארגון.

*קראתי את הספר השביעי של הארי פוטר, הגרסה האמריקאית.

*נמרוד עזב את להקת "ורטיגו" והתחיל לטפל בשיטת "אילן לב", כעת בתשלום: הוא נוסע בעוד שבועיים לטיפולים בלונדון במשך חודש.

*הייתי שבוע בקומונה החדשה שלי בחדרה, בשכונת קאנטרי קלאס שעל יד הרכבת: אנחנו בקומה השנייה בבניין עם שמונה קומות וגג שצופה על רוב חדרה, אם לא כולה; היינו בים.

*הייתי שבועיים בחוות הצופים שברמת יוחנן, בהכשרה לקראת שנת שירות בעמותת אלון: צחי הודיע לי שהוא מתחתן, כנראה בקיץ הבא; היינו ביום שישי בפאב ברמת יוחנן. הכרתי משקה שקוראים לו "בחרובקה" - הרמנו כוסית לכבוד צחי; ראיתי שישה סרטים בדי-וי-די - "אלדין", "אור", "הכל מתחיל היום", "עיר האלוהים", "אמריקה X" ו"בלעין חביבתי"; הנה רוב הציורים שציירתי בזמן הסמינר -

*אה, כן, ויש לי פלאפון עכשיו. מהעמותה.

*ראיתי את הציונים שלי באינטרנט, והמצב הוא כזה: מתמטיקה - 93; אזרחות - 83; ספרות - 87; תנ"ך - 91; תולדות האמנות - 99; אמנות - 100; תאטרון - 100.

*הייתי בשיח גלריה בגלריה טל, ואני מתכוון להוציא את העבודה שלי כמה שבועות לפני סגירת התערוכה, כי היא ועוד ארבע עבודות שלי משתתפות בתחרות של מוזיאון הכט.

*יש עוד מלא דברים, אבל אני לא מצליח להיזכר בהם כרגע.

*מחר אני חוזר לעוד שלושה ימים בקומונה וחוזר הביתה לחגוג את ראש השנה ולראות את ברי סחרוף בחוף "בננה ביץ'" שבאכזיב.

*נ.ב.

.ART IS USELESS. GO HOME 

(.L'art est inutile. Rentrez chez vous) 

אני מוצא את עצמי כותב מניפסטים של רגשות בעיפרון בי-6, מנסה להביע. כולי מפוצץ במינונים שונים של הורמונים ותשוקות, פחדים, כעסים, דחפים, חרמנות... לך, בתוך כל זה, תנסה לנווט ולהצליח לכתוב כמו בן אדם. אומרים לי שאני נורא טוב בלהביע את עצמי, ונורא טוב בהכל, בכלליות - אז למה אני לא מצליח להרגיש שאני מוציא את הכל, משתחרר מהכל, לדעת שכולם מבינים את כל מה שאני רוצה להגיד - כמו פעם? אני מנסה ליצור דיוקנאות עצמיים, אולי שם אני קיים הכי טוב. וההכי-טוב שאני יוצא, זה רק כשאני לא מצייר את עצמי: ויש את הציור הזה, הראשון שיצא, והוא פשוט מבטא הכי טוב, ואני לא יודע להסביר איך ולמה. אני מרגיש אוטיסט.

אתה יושב לבד, רחוק מהכל - לבד, והבניינים, מאחורה, מלאים בתוכן, מלאים בהכל, מלאים בחיים. וזה מרגיע, כמו ללכת לישון עם טלוויזיה דלוקה.

(קצת נרגעתי).

ועכשיו, אני רוצה שהכל יהיה נורמלי. שהתמונה תהיה אותו הדבר, רק עם בניינים ישרים. עם עננים שנראים כמו במציאות, ובלי כל הבולשיט של עצמי.

אסף, המורה להיסטוריה שמעולם לא היה לי, אמר פעם שיש כמה סוגים של תלמידים - אני מרחיק ומשווה את זה לסוגים של בני אדם, ואני, אני מסוג הספוג. אין סינון. אין הבנה, אין אבחנה בין טוב לרע. הכל מכל, הכל משפריץ, כל הג'יפה בת-שלושת-השבועות ביחד עם הסבון הריחני של נקה-7.

ולסיכום: לא אכפת לי אם זה פרץ של מילים מחושמלות כמו בטריה זולה שבעוד כמה ימים תיגמר ולאותן מילים לא תהיה כבר משמעות, אבל כשנותנים מענה מדוייק לאיזשהו צורך, לאיזושהי בדידות, אתה פשוט רוצה עוד, ואתה לא שולט, לא מסנן - אני אוהב אותך. ולעכשיו, עד כמה שאני יכול, זה הכי טוב. וזה אנושי, לא?