לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרי-פרי בעונתו יחיה.


נוגס נגיסות גדולות ואוכל גם את הגלעינים.

Avatarכינוי: 

בן: 36

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2007

אופטימיות זהירה.


זה מה שאני אומר לכל מי ששואל בזמן האחרון מה קורה איתי, מה שלומי. קורים דברים טובים, אבל אני נזהר, כי לך תדע... חוק מרפי, וזה. תמיד חששתי מפני פסיכולוגיה הפוכה, כי היא לא מדע מדויק, אבל אי אפשר לדעת ("אני לא מאמין באמונות תפלות, זה מביא מזל רע").

אבל אני רק אגיד ש - החוג קומיקס שהתחלתי במועדון נוער הולך יופי, הייתי בחנוכה עם חניכים בהישרדות באזור המכתש הקטן (הדבר הכי טוב שקרה לי מתחילת הש"ש) וחזרנו מהשביתה ללימודים. השבח לאל.

זהו.

 

אז מה אתם עושים בחג המפוקפק הקרוי סילבסטר?

נכתב על ידי , 27/12/2007 23:59   בקטגוריות אקטואליה, עבודה, בית ספר, אופטימי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זכיתי בפרס ליוצרים צעירים.


 

..של מוזיאון הכט, שנמצא באוניברסיטת חיפה.

היה נחמד, קצת מביך.

היי, אבל לי אין זכות להתלונן, קיבלתי 1,000 ש"ח (תקציב לנסוע לסיני בסוף השנה).

אה, והם מציגים ארבע עבודות שלי עד מרץ.

 

רות סוף (סמיילי).

נכתב על ידי , 14/12/2007 18:18   בקטגוריות אומנוץ, אופטימי, עמבה וחצילים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המסע הארוך אל הבינוניות.


28.11.2007 - אני שונא, שונא, שונא את זה שרק אני צריך להשתנות. למה רק אני? ואני גם מצפה כל הזמן לאיזשהו אירוע מחולל, לאיזושהי טרגדיה (חס וחלילה) שתהיה כל כך מטלטלת ונוראה, כך שהיא תאפשר לי להיות אני בלי שאני אצטרך לתת חשבון לאף אחד. לאף אחד.

זה מטלטל לגלות שאני הרבה פחות נותן ממה שחשבתי שאני, שאני הרבה פחות מקבל ומפנים ממה שחשבתי שאני. שאני הרבה פחות מקשיב ממה שחשבתי שאני.

הנסיבות הן כאלו - קודם כל אני מתכנס בתוך שתיקה ושריונות אחרים בניסיון לשמר את עצמי, להגן על עצמי ממה שאני לחלוטין לא מסוגל להתמודד איתו (אני פשוט לא דובר את השפה החברתית הזו, את הקודים האלה! זה מעבר להלם תרבותי, זה סוג של - כמה מפתיע - אוטיזם), ובנוסף זה פחד מכניסה ל"מסע הארוך אל הבינוניות" - פחד מכך שמבלי לשים לב אני אתן לעצמי להיות הרכיכה חסרת חוט-השדרה שאני, ואיהפך למה שאנשים רוצים שאני איהפך.

אני כועס.

אני מתוסכל.

אני מת לבכות, כל כך הרבה יותר מדי.

יש בי הרבה אלימות, פיזית ונפשית. אני לפעמים מכה סתם, מתחת לחגורה.

ואני דוחף הכל למטה, מתחת לפני השטח, מתוך פחדים עצומים כל כך וחוסר ביטחון גדול כל כך.

מה לעזאזל אני יוצר פה?

קשיים, קשיים ועוד קשיים ומכשולים ומקלות בגלגלים של עצמי (מצחיק, כמה שאני לא יודע לרכוב על אופניים ושכל כך הרבה זמן לא נהגתי באוטו).

בשבוע שעבר בכיתי, בכיתי המון, ואז הרגשתי אמיתי, הרגשתי משוחרר, הרגשתי אני. אבל ציפיתי שזה יעבור, שזה יהיה איזה רגע משבר שממנו הדברים ישתנו מעצמם. אבל שוב בא לי, והתחושות הם שוב קשות.

זה תמיד אותם טיפוסים, שלא מחבבים אותי ורואים בי צבוע ומגעיל ופתטי, עם הנסיונות שלי להיות בסדר עם כולם כל הזמן. אני משתין עליהם. לא בפומבי, כמובן, אבל עובדה שהם מרגישים את זה - אחרת למה הם כל כך שונאים אותי?

אני לא רוצה להיות הולך בתלם.

אני לא רוצה להיות הולך בטל.

אני רוצה להיות הולך אייל, ושלא יבלבלו ביני לבין אחרים - אלא יבלבלו בין אחרים לביני.

אני הבולט.

אני החזק.

אני.

אני.

אני.

(אש בקרביים).

 

 

 

נ.ב.

 

מאז קצת נרגעים, וחווים קצת בית (ומדברים על עצמנו בגוף שלישי ברבים).

אני חושב שיותר מהכל, נמאס לי לדבר על שנת השירות. הקטע העצוב הוא, שאין לי כמעט על מה לדבר חוץ מעל זה. אני חושב שהפחד הכי גדול כל הזמן הוא להסתכל במראה הפנימית - כי אתה יודע יותר מדי טוב שאתה לא תראה שם את מה שאתה כל כך רוצה לראות.

נכתב על ידי , 2/12/2007 00:00   בקטגוריות מחשבות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





14,280
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לההוא ממקודם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ההוא ממקודם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)