לא משנה כמה אני עמוק בפנים יודעת שזה חסר תכלית,
כמה שיש יותר טוב, לכאן או לכאן,
יש משהו בזה
שנותן לי הרבה כח.
מעין חוסר שליטה של הרגשה טובה מעורבת בהמון המון חרא.
אולי אני מזוכיסטית, אבל באיזשהו מקום אני אוהבת את זה.
ואילו הצד הנורמלי שלי אומר שלא טוב לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Nutshell