לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Mission Accomplished


so ill sit here waiting while the world will pass me you cant help me, walk by me i cant say a word im helpless

Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2017

להקליד מהר


זה מעניין פתאום

עכשיו שאני מקלידה מהר

זה מעניין להקליד מהר כי אז

הכתיבה שלך היא במהירות המחשבות שלך

ואת יכולה לכתוב כל כל כל דבר שרק קופץ למוח שלך

למשל

ואו באלי לראות סרט עם דרו ברימור עכשיו

או להכין סביצ'ה

או לזכור איפה המתכון של הסביצ'ה

ואיזה כיף זה כשהבית נקי ובמקביל יש אור שנכנס מהתריסים

למרות שחורף

איזה כיף זה קיץ באמצע החורף

איזה כיף זה יום בבית

כשממש אפשר להרגיש את הבחוץ מתערבב עם הבפנים

איזה מזל שיש חלונות גדולים

שהשמש תוכל להכנס פנימה- ולעשות בנו דברים

איזה כיף שדברים משתנים

כי אם דברים היו קבועים

לא היינו יודעים להעריך כלום

ואיך נתגעגע למשהו שלא עוזב?

ומה היינו עושים בלי הגעגוע?

בשביל מה היינו מתאמצים כל כך הרבה?

ואיך הגעתי לכל זה מסביצ'ה?

 

בקיצור- לכתוב מהר זה לחשוב מהר, ולהטיח מהר בלי לחשוב, ולכתוב מבלי לעבד את מה שאתה כותב ופשוט להוציא הכל ו..

 

אם יש לך אמונה באסוציאציות החופשיות בראש שלך,

ואתה אוהב לכתוב,

אני ממליצה לך על קורס הקלדה מהירה.

נכתב על ידי , 24/1/2017 12:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תזכרי


למה את כותבת בכלל? 


א. כי את לא יכולה לעצור את עצמך


ב. כי את במילא מדברת עם עצמך בראש כל כך הרבה אפילו בלי לשים לב- אז למה לא להעלות על הכתב?


ג. כי זה עוזר לפעמים


ד. כדי לזכור


 


אז תזכרי-


תזכרי שעכשיו את מרגישה יותר טוב, אבל באופן כללי כואב לך


תזכרי ששברו לך את הלב- ואת לא כל יכולה


תזכרי שאת רגישה, שכשדברים פוגעים בך, זה לא עובר כל כך מהר


טוב תלוי באיזה פגיעה מדובר- אבל מסתבר..


מסתבר שאת יכולה לחשוב על הכאב כל כך הרבה זמן שהוא נשאר איתך גם כשהוא צריך לעבור


תזכרי שאת חזקה, שאת חיה את הכל, ותוך כדי, וחווה ומרגישה


תזכרי שזה יכול לגרום לך לחוש הרבה אשמה- אבל את צריכה להיות חכמה יותר


את צריכה לדעת שהאשמה הזו היא חיצונית, והיא מוכתבת על ידי העולם


ושאת תקחי לך כמה זמן שאת צריכה- וכמה מקום שאת צריכה


ובסוף את תתגברי ותהיי בסדר


אל תנסי לא לחשוב- זה לא יעבוד לך


תחשבי חיובי- את יודעת לעשות את זה מאד יפה כשאת רוצה- תקשיבי ל- positive affirmations,


תקראי משפטים מחזקים,


תקבלי עצות מחברים- רובן, אם לא כולן יהיו חיוביות


תמשיכי להסתכל על כל דבר מנקודות מבט שונות- כי את תביני שאין באמת אמת אחת, באמת.


תזכרי שמה שמעודד אותך זה לראות הרבה סרטים וסדרות (במיוחד אלו שברשימות IMDB- כי את מרגישה אדם נאור יותר אח"כ)


בן אנד ג'ריז זה חובה, וכמובן תמיד ללמוד משהו חדש- סריגה, ציור, ריקוד.


תקיפי את עצמך בחברים, ותמיד שיהיה לך משהו מעניין לספר, כי את במילא כזו.


וגם אם לא, לא נורא.


תמשיכי לגלות, לחקור,


תזכרי שזה ממש לא מפחיד לעשות דברים לבד, ואפילו כיף- כי זה מכיל בתוכו אתגר גלום- שאם נותנים לו תשומת לב הוא נגלה.


ואז כל חוויה שעוברים לבד הופכת להיות הישג- לטייל לבד, לאכול לבד, לרקוד לבד, לשתוק לבד.


וגם, יש לך כל כך הרבה ציפיות ודרישות מאחרים- את יודעת שהצורה היחידה בה דברים יעשו בצורה המושלמת, היא אם תעשי אותם לבד בכל מקרה.


אבל אל תהיי מלאה בעצמך


תשמרי על איזון


תדעי מתי להפסיק לבכות ומתי להתחיל


מתי לקום מהספה ומתי להתחפר בה


מתי לשמוע מוזיקה עצובה ומתי זמן ביונסה.


תזכרי שהבחור אמר שהפתרון הכי טוב לשברון לב הוא התקדמות- progress-


כי זה נותן תחושה של... של.. הישגיות, של ערך, של "אני מדהימה ואין שום סיבה בעולם שלא אהיה מאושרת"


וכי זה נכון.


ותזכרי שאת חזקה


ושאת יכולה


ושאת מתגברת


ושאת ממשיכה


ודברים חולפים


והזמן עוזר


גם אם לפעמים יותר לאט ולפעמים יותר מהר


 


ותמיד תלכי לשוק


אולי את לא אוהבת תפוחים ותמרים


אבל יש שם עוד הרבה אוצרות אחרים 

שיכולים לשמח אותך



נכתב על ידי , 24/1/2017 12:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




קיבלת ירדן משופר

קיבלת גרסא משופרת

טוב שלא נפגשנו אז

קיבלת ירדן טוב יותר.

 

הוא אמר את זה הרבה, כי יכולנו להפגש חצי שנה קודם, אבל אני לא רציתי, וזה לא קרה.

אבל בסוף, בתור ברירת מחדל, החלטתי לתת לו הזדמנות.

 

אז כל הקשר שלנו סבב סביב ההרגשה שטוב שנפגשנו עכשיו.

 

כשהוא בא בוכה ועזב עם כל הדברים שלו, לא ידעתי שזה יהפוך למסע של שעות וימים- לנסות להבין.

ולמה בכלל לנסות להבין מה קרה? למה יש לי רצון מוזר לנתח כל סיטואציה כך שאני אהיה בטוחה בדיוק מה היו המניעים של כל שחקן, מה כל אחד רצה באמת, מה הוא ניסה להסתיר או להחביא, מה הוא חושב שהוא רוצה, ומה הוא רוצה באמת אבל לא יודע- ואני, אני כמובן אדע, רק אם אנתח את זה מספיק. אני יכולה לדעת את רחשי ליבם של כל האנשים שסביבי, יותר טוב מהם- זה הסופר פאוור שלי, אני בטוחה בזה כל כך, אולי בגלל זה אני לא מוכנה לוותר, לא מוכנה לא להבין עד הסוף, חייבת לדעת- מה האמת?

 

אז הורסיות והגרסאות לסיפור היו חיוביות, הרסניות, מפתיעות, מוזרות, עצובות ושוברות לב- היו כל כך הרבה גרסאות למה באמת קרה שם- כי זה היה כל כך קצר, ולא מספר, ולא קיבלתי מספיק ראיות, והראיות שכן קיבלתי היו מבלבלות וסותרות, ואיך זה יכול להיות שכשמישהו עוזב, או עושה החלטה, הוא בוכה, והוא רועד, והוא מפחד והוא עדיין הולך? אם ההחלטה כל כך קשה, מה יכול להיות כל כך קשה יותר שגורם לך לבצע אותה?

 

אז אני עדיין לא שקטה.

 

כי אני עדיין לא יודעת.

 

אבל היום- אולי יש גרסא חדשה לסיפור- אולי לא נפגשנו בזמן הנכון.

 

ואולי אף פעם לא אדע.

 

ואולי בו שוכנת האי ודאות, שמתנחלת לנשמה שלי- ואותי היא טורפת.

 

 

נכתב על ידי , 24/1/2017 11:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל3cg אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 3cg ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)