עולמה של ורוניקה

זו הכיתה המדהימה שלי!

אנחנו מוציאות לשון...  מרינה, מעיין ואני.

מעיין, אני ודניאל בג'ונגל...

פרצוף עצוב ]=

באוהל לפני השינה.

מימין- אלכס, דניאל, אני, מעיין, מעיין, מרינה, 2 בנות שנדחפו וענת...

המשך בפוסט הבא...

הפחד העמוק ביותר שלנו
אינו מפני חוסר היכולת.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה
שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה.
האור ,ולא הצד האפל שבנו,
הוא שמעורר בנו חרדות.
כל אחד שואל את עצמו
מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק,
מקסים, מוכשר ומאושר!
למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?

אנחנו ילדים של אלוהים.
כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק הקטן,
אנחנו לא משרתים את העולם,
אין שום דבר נאור או מואר בצימצום האישיות שלנו
רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו
נולדנו כדי לממש את הקסם
האלוהי הגלום בנו,
הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו
כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו
כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח,
באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים
לאחרים לעשות את אותו דבר.
כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו,
הנוכחות שלנו משחררת אחרים.

                                                      "נלסון מנדלה"