את השיר אפשר לפרש בשני מובנים שונים לחלוטין...
ללילה הזה אף אחד לא מפריע.
אף אחד לא מדבר,
כל אחד -
הכי לבד שיש,
הולך מנותק מהכל אבל-
הכי מחובר.
אל קול הרוח הנושבת בשערי,
לקול האבנים הנשחקות תחת סוליות נעלי הכבדות,
אל אגלי הזיעה הנוטפים
אל נשימות ההרים והאדמה מתחתך,
אל ריח הקור והטל באפך,
חיוך הכוכבים.
כאב הרגליים לא מפריע
כי אתה מרגיש אותם סוף סוף,
כבר הרבה זמן לא הרגשת אותם,
את הנשימות שלך,העור שלך
והשיער שלך
נוגע
אורות ומחשבות עמומים עוברים בראש מהר מידי
כמו הדרך.
אני פוחד למות,
פוחד לחיות,
אבל עכשיו כאן סוף סוף אני יכול,
הכל,
הרגשה של חופש בלי גבול
מציפה אותי
אני יכול לצרוח
ולחייך חיוך של אושר.
אחר כך אתה יכול לדבר אל החושך
ולספור את הכוכבים ברקיע שמעליך.
השקט שלו מצמיא אותך לחיות
הוא לוחש אליך
ואומר
בוא שב עימי על חלוקי הנחל,
נעצום עניים ונקשיב-