"......אם לפני כמה שעות חשבתי עצמי לגדולה,

כעת אני קטנה יותר מחיידק המזיק לכל.

אין לי תכלת בשמיים ואין צהוב של שמש,

אין ירוק של עץ ויש אדום של דם.

הביאו אלי עננים, הביאו שתיקות, הביאו חורף אליי.

קחו מלבי את האכזבות, הכאבים, הציפייה.

אל תתני להם לצלוב אותך יותר,

אל תכנעי.

שלא תשכחי מי את;

מרגישה.

הינך אשה מרגישה,

מתפתה,

מפתה.

שדיים קטנים, עיניים גדולות.

אינך מובנת מאליו,

כלל.

שיערך ארוך, זמנך קצר.

אל תעזו לגעת בי.

גם לא להסתכל אל תוך עיניי,

שמה אין כלום.

ריק.

ריקנית.

אשה ריקנית וצעירה.

אל תתני להם לצלוב אותך יותר,

אל תכנעי.

תראי להם,

הוכיחי.

הוכיחי שגם לך יש כשרון להרוס,

לבנות,

לחדש,

להמתיק.

יש לך כשרון והוא גדול מאד.

תפרצי קדימה,

תחשבי על עצמך.

תותים בחום.

[לא השתגעתי

עדיין.]