"בחיים אני לא אכיר מישהי כמוך, ותמיד תיהיי בשבילי יותר מיוחדת מכל אחת..דבר כמוך לא שוכחים..."

אני אוהבת את המלים שלך, ועוד יותר אוהבת את השתיקות שלך, שמרחיקות את כל הפחדים והחששות שלי. אבל לפעמים השתיקות שלך הורגות אותי וגורמות לי להיות הנערה הכי נבוכה בעולם הזה, נערה שאין לה מה לומר כשאתה משתמש בשקט שלך נגדה.

אני נורא אוהבת שאתה מדבר איתי, אני אוהבת שאתה משתף אותי בתחושות שלך ובהתחכמויות שלך נגד העולם, אני אוהבת אותך-בכל מובן, וסולחת ומוחלת לך על הכל.

זה בסדר אם זה לא הצליח, אולי אני אפילו טיפה שמחה שאתה כבר לא ממש שלי ואני לא שלך, ההתחייבות הזו הייתה גדולה על שנינו, עליך אולי יותר, והיה לי קצת קשה ביומיים הראשונים אחרי הפרידה, אבל החלטתי שחיים רק פעם אחת, סוף העולם זה רק שיר, אני לא אתעצב על זה, מאותה הסיבה שאין לי סיבה.

מזל שהחלטנו לסיים את זה כמו שני אנשים נורמלים, שעוד אפשר לדבר אחד עם השני, אפשר להבין הכל. חוץ מאת הגעגוע שלי, אני לא בטוחה שיש בך געגוע. אולי אחד קטנטן.

שלא תטעה, אני עוד אוהבת אותך המון.

אבל לפעמים צריך לוותר על אנשים, לא בגלל שרוצים, אלא בגלל שהם כבר ויתרו עליך.....

עם כל הקושי, אני עדיין כאן בשבילך-לכל דבר. אני אצחיק אותך תמיד, אבכה איתך, אסבול איתך ואהיה מאושרת עד העננים בשבילך, אם רק תרצה.

אני כאן, כל הזמן,

מחכה לך בלילות.

(ומזל טוב לאביב גפן,

35)

(וגם לכבש השישה עשר,

30 שנות קיום!!!!!!

תודה תודה תודה על ליווי ילדות מקסימה...)