אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.

לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.

[אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה.]

(רק קורין אלאל)

"......אם לפני כמה שעות חשבתי עצמי לגדולה,

כעת אני קטנה יותר מחיידק המזיק לכל.

אין לי תכלת בשמיים ואין צהוב של שמש,

אין ירוק של עץ ויש אדום של דם.

הביאו אלי עננים, הביאו שתיקות, הביאו חורף אליי.

קחו מלבי את האכזבות, הכאבים, הציפייה.

אל תתני להם לצלוב אותך יותר,

אל תכנעי.

שלא תשכחי מי את;

מרגישה.

הינך אשה מרגישה,

מתפתה,

מפתה.

שדיים קטנים, עיניים גדולות.

אינך מובנת מאליו,

כלל.

שיערך ארוך, זמנך קצר.

אל תעזו לגעת בי.

גם לא להסתכל אל תוך עיניי,

שמה אין כלום.

ריק.

ריקנית.

אשה ריקנית וצעירה.

אל תתני להם לצלוב אותך יותר,

אל תכנעי.

תראי להם,

הוכיחי.

הוכיחי שגם לך יש כשרון להרוס,

לבנות,

לחדש,

להמתיק.

יש לך כשרון והוא גדול מאד.

תפרצי קדימה,

תחשבי על עצמך.

תותים בחום.

[לא השתגעתי

עדיין.]

אני עוזבת את זה

לטובת עצמי

הכתיבה מבולגנת המחשבות עוד יותר

הצמרמורות הבלתי פוסקות, הדחף קדימה ואחורה

אני חושבת שמגיע לי שיהיה לי טוב מתישהו

מבלי לטעות, מבלי שיימות בי משהו קטן בכל נשימה

אני רק רוצה שתאהבו אותי ותחבקו אותי ותדעו אותי

שתכירו אותי ותבינו אותי ותרצו באמת להיות לצידי

אני רוצה לחיות

לא להיות קיימת,

אלא פשוט לחיות.

הויתורים שהילי עושה אלה ויתורים לא הוגנים

היא מותרת על עצמה לטובת הכלל

ולהילי נמאס

אז היא עוזבת אתכם

להתראות.

ותני לי תכוח

לאהוב אותך

מן פנה קטנה לשמוח

איך לפעמים קשה לסלוח לך..