מהארון הישן שלי, אני מתכוונת. קניתי ארון חדש בהום סנטר ביום ראשון ושילמתי חלק ממנו בתלושים שקיבלתי מהעבודה (ייאי).

עכשיו הסיבה שאני כותבת היא שאני מעבירה את הזמן עד שהאיש שמרכיב את הארון אמר שהוא יבוא.

אפילו אכלתי ארוחת בוקר קלה (חביתת ביצי חופש, קפה עם חלב סויה) כדי שיהיה לי כוח לשאר היום.

יש לי עכשיו כוננית ספרים נורמלית והספרייה הקטנה שלי הולכת וגדלה. סידרתי כמובן את המד"ב בשני מדפים והספרות היפה (ויש קצת ממנה) במדף העליון. קודם הספרים היו דחוקים אחד אחרי השני ולא היה נוח לגשת ולקחת ספר לקרוא, אז בקושי קראתי (אני יודעת, תירוץ עלוב לא לקרוא, אבל זו האמת).

 מסתבר שאני עובדת עם סגן מר ישראל (שרירן במשרה חלקית). הנה תמונה:

בחיי! הוא עובד אתי במוקד. לא בתפקיד שלי אבל עדיין...

רק שתדעו, השרירים האלה לא מושכים אותי, אבל זה מאוד מזכיר לי את רוקי מ"מופע הקולנוע של רוקי".

ועל כך נאמר: "אמנם היה לו קסם נאיבי, אבל לא שרירים...:-) "

אני באופן אישי לא אוהבת מראה לא טבעי. במיוחד מראה כזה גורם לי לתחושת אי נוחות (ורגשי נחיתות).

חשבתי על המראה שלי והחלטתי שאני גאה בשומנים שלי (שמצטברים גם בחזה, שזה טוב, לא?) וטוב לי עם עצמי.

עד שאני אזדקן כמובן.