כוכבים בחוץ

כשערפל מכסה את הרקיע

משהו מרגיע

מתפשט באברי

מהו מקור אותו הרוגע

בערפל?

אולי בנוכחותו העיר הופכת

לפחות מאיימת

המוכיחה שגם היא

את כוחות הטבע מקיימת

והבניניים המתנשאים-

למרום

נכנעים

לצבע הלבן שצל טבעות

העשן הממוססות בתוכו

מאפשרות

את חשיפת מסתורו

תביעה במצולות השירה

כמוה כהפשטת תינוק

בידי אם

שידיה בחלב טובלו

בטרם הובלו

אל גבו

תביעה במצולות-

השירה היא כלעלות

את מלאך

השינה שבחלבו

התינוק קולח

תביעה במצולות השירה-

עוצמתה

יכולה להיות נאותה

או כזו התלויה

מכמות החלב שנשארה

על עיניי התינוק

פני אם אמי, שמעולם לא ראיתיה,

שהלכה צעירה לימים.

כאשר שאלתי: למה? מה היה לה?

השיבו לי סתומות וחתומים.

ופני אמי שעניה

מולדת כל געגועי העגומים.

הבת האהובה, אשר שפתיה

שני ופצע פתוח וגחלת רתמים.

פני אבי. צל הבית.

שפם. קסקט. פני חיל צעיר

כשהשלגים הרוסיים מעל למטר

והרעב, זאב בעיר.

פני איון האים, תמונת רפין,

פני איון הבן והדם.

שהחליאה את בולי הדואר 

ואת הילד המביט בה מהופנט.

ופני אחי במדי ה- Navy

בשובו מאלכס, מ"האניה".

בודואר אדם וקלאופטרה.

וזליו אנגלי ואולה

ומגבת רטובה.

פני דודתי המסטנה, המעשנת

שהתגוררה לבדה,

שלא נגע בה איש זולת בגדיה

ובמרחקים, ידי יולדתה.

פני, פני כלתי היפה, האין אחרת,

שכנותיה נסיכה.

צעיפה המתרומם וכוס נשברת.

הלחיים! והסבתא הבוכה..