אני הרבה יותר מתה ממה שאני נראית.
מרב פנים שכחתי את פני
ואת הריק הנקי שבי סתמתי בכל פרצופי שבדיתי
כמתבקש מן הרגע.
אבל כתבתי על זה שירים
כאילו יש כפרה בנוצת הנסוח
כאילו יכול באמת הראש
לתרץ את הכל בעקלתוניו האפרים
ואני האמנתי לו יותר מכל -
למגדלור היהיר הזה המתנוסס על גופי
מהבהב בשחצנות לסירותי האמיצות
שיצאו לגשש באפלה
שבגללו התאפקתי מלהפנות אל החיים
גב נעלב של ילדה
המרפה ונופלת (הוי הרגע הזה)
לחיק ההתיפחות הגדולה.
רצחתי את ראשי הכרות בנבוט.
מפלצות ובלי רחמים רצחתי אותו.
ולא עזר לו שפרפר
ולא עזר לו שמלמל
ולא עזר לו ששתת.
שונאת באלכסון ובחרוף הגוף
הוצאתי להורג את הראש
שזמזם אותי בלי הרף לעצמו
כולי טרף
לנסוחיו
עכשיו הוא זוחל מותש
אל קו הגמר שלו
אל מבויו הסתום
ורף הבכי יורד לנמך
שממנו הכל אפשרי
אפילו אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: