אני פה.

לייפסטייל: אולי תעזבי אותי כבר? תני לראות רצח מאדום 

           לשחור ולאכול פיתה עם שמן זית וזעתר מול

           הטלוויזיה בשקט.

    מעצבת: קומי מהספה ולכי להתלבש, יש לך פגישה עוד

           שעה ואת נראית כמו גרב משומשת.

           ותעשי משהו עם השיער.

לייפסטייל: עופי לי מהעיניים.

    מעצבת: מה את רוצה? קיבינימאט! רצית להיות עצמאית?

           נהיית. רצית חנות משלך? סטודיו? קו מוצרים שלך

           עם הפצה בכל הארץ? רצית לעשות רעש ובלגן?

           תערוכות, כתבות בעיתונים שאת לא קוראת,

           הכול עשיתי בשבילך! מה עוד את רוצה? תגידי!

לייפסטייל: שתמותי.

    מעצבת: למה!

לייפסטייל: נמאס לי. משעמם לי. אני לא נהנית.

    מעצבת: לא נהנית? לא נהנית? קרצייה מפונקת,

           ממה כן תיהני?

לייפסטייל: לעשות תערוכה.

    מעצבת: של מה בדיוק?

לייפסטייל: ציורים ופסלים.

    מעצבת: ומה מונע ממך? זמן? כסף? אני אגיד לך מה,

           את עצלנית ופחדנית.

לייפסטייל: כלבה כפוית טובה שכמוך!

           אם הייתי עצלנית ופחדנית את לא היית קיימת.

           בתזונה.

    מעצבת: המממ.. שחצנית, אבל צודקת. אז מה בכל זאת?

לייפסטייל: זוזי. את מסתירה את לואיס.

    מעצבת: מגלגלת עיניה לתקרה ומחייכת חיוך חולמני,

           יאללה, בואי נעשה תערוכה, יהיה כיף!

           נעשה פתיחה עם יין אדום ולבן ובייגלעך,

           נמכור כל עבודה ב-5000 דולר מינימום.

           נדפוק הופעה.

לייפסטייל: לא רוצה שותפים. רוצה לבד.

           ובפתיחה יהיה ויסקי, טקילות וקייפיריניה,

           מוזיקה של שנות השמונים, כולם ירקדו כמו

           משוגעים ויהיו שיכורים לגמרי.

           ואף אחד לא יקנה כלום, העבודות שלי מכוערות   

           ומפחידות.

           ולהרוג אותך. 

           זה מה שאני רוצה.

    מעצבת: טוב. שמענו אותך. עכשיו תאספי את ערימת האיברים

           הסרוחה שלך ולכי להתלבש. את מאחרת.

לייפסטייל: בסדר.